מקור

עשתה היסטוריה: הרבנית שייסדה את "הדף היומי" לנשים

בפעם הראשונה בהיסטוריה תוביל הרבנית מישל כהן-פרבר כנס שבו יחגגו מאות נשים את סיום לימוד הש"ס, במסגרת מיזם "הדף היומי" המזוהה לאורך דורות עם הגברים. מי שנמנתה על חלוצות האברכיות בישראל, מסבירה מדוע לימוד הגמרא חיוני גם לנשים - ולמה חובה להתחיל אותו בגיל ילדות

יצחק טסלר פורסם: 29.11.19 , 02:45

הכירו את הרבנית מישל כהן-פרבר. בחודש הבא היא תעשה מהפכה בעולם היהודי: בפעם הראשונה בהיסטוריה תוביל כנס שבו יחגגו מאות נשים את סיום לימוד הש"ס, במסגרת מיזם "הדף היומי" המזוההלאורך דורות – כמו לימוד הגמרא כולו – עם המגדר הגברי. אולי המבצר האחרון.

לפני כחצי יובל החלה מהפכת לימוד הגמרא גם לנשים, עם הקמתם של בתי מדרש כגון מת"ן, מדרשת לינדנבאום ומגדל עוז. לצדם צצו מדרשות הרבה, וגם באולפנות רבות הכניסו את המקצוע, אפילו לבגרות - אלא שההתעלות הדתית הזו פסקה, בדרך כלל, עם תום הלימודים, בשונה מהגברים.

עד לפני שבע וחצי שנים. אז החליטה הרבנית כהן-פרבר לייסד שיעור דף יומי גם לנשים, וכעת היא עומדת לסיים עם תלמידותיה את לימוד כל הש"ס כולו – על 2,711 דפיו של התלמוד הבבלי, הכולל הלכות, אגדות ודברי מוסר שבהם עסקו חכמי ישראל מתחילת המאה השלישית ועד לתום המאה החמישית.

מאז ועד תחילת המאה ה-20 עסקו בתלמוד רק קומץ רבנים ותלמידי ישיבה נבחרים וחכמים במיוחד, עד שבשנת 1923 הציע הרב מאיר שפירא מלובלין שגם יהודים שאינם רבנים, ילמדו כל יום דף אחד מהתלמוד, כדי לסיים את המשימה כעבור 2,711 ימים - כשבע וחצי שנים, כולל שבתות וחגים ובלי לקחת אף יום חופש.

"הגמרא היא הבסיס ליהדות"

מיזם "הדף היומי" הצליח מעל ומעבר למצופה בכל העולם היהודי. בעשור האחרון החלה מהפכה על מהפכה: לצד השינוי האדיר שחולל מיזם הדף היומי בלימוד הגמרא בקרב גברים, שהצליחו לסיים את הש"ס - איפשרה הרשת ללמוד גם מחוץ לבתי הכנסת, תוך כדי נסיעות ברכב ואפילו אגב הליכה בים או בחדר כושר.

"גמרא זה כמו מתמטיקה", אומרת הרבנית כהן-פרבר. "ברור שילדים לא אוהבים ללמוד מתמטיקה, וברור שאפשר לטעון שאין מה לעשות בחיים עם ידע בטריגונומטריה. אבל כמו שמתמטיקה היא הבסיס לחיים, כך הגמרא היא הבסיס ליהדות. אי אפשר להבין את הדת בלי ההיגיון של התלמוד".

היא גדלה בלונג איילנד שבניו-יורק, בת לאב אורתודוכסי-מודרני ואם שגדלה בבית מסורתי, אך אימצה את שמירת המצוות בעקבות נישואיה. בני המשפחה אמנם הלכו לבית כנסת לתפילות, אך שלושת הבנים כלל לא למדו תלמוד. דווקא הבת, מישל, החלה להתעניין בנושא במהלך תקופת התיכון.

"מאוד אהבתי את זה", היא מספרת, "ולכן בסיום הלימודים הגעתי לישראל כדי ללמוד שנה אחת במדרשת לינדנבאום. לאחר מכן חזרתי לארה"ב, והתחלתי ללמוד כלכלה באוניברסיטת קולומביה. אבל הבנתי שאם אני באמת רוצה ללמוד גמרא, אני צריכה לעזוב ולנסוע לישראל.

"ההורים שלי היו בהלם, אבל אני התחלתי לעשות תואר בתלמוד בבר אילן וגם ללמוד בתוכנית מתמידות במדרשת לינדנבאום. אחרי שנה נכנסו תלמידות חדשות, והידע שלי היה הרבה מעבר. באותה תקופה השתתפתי בשיעור של ראש ישיבה אחד שהיה מיועד לגברים. היינו מספר נשים שהשתתפו בשיעור, אך ישבנו מאחור ולא יכולנו להשתתף ולשאול שאלות. בהמשך גם סגרו את השיעור בפנינו, ואני רציתי לשבת וללמוד כמו בחור ישיבה - אבל לא היו אופציות.

"לכן החלטתי ללמוד לבד. במדרשת לינדנבאום נתנו לי תמיכה. אני ואחת החברות גרנו בדירות שלהם, וההורים עזרו. לא הייתי ענייה, אבל אני זוכרת מאותה תקופה שידעתי שזה יקר לקנות טונה. לא היו לי הרבה הוצאות ובאמת ישבתי ולמדתי לבד".