|
|
מרוב שהדף קשה, החלטתי להתעסק בזוטות... קושייתי היא כך (לפי פירוש רש"י): פתח בלשון יחיד וסיים בלשון רבים? גמרא: א''ל רב יעקב בר אבא לרבא אלא מעתה נבלת בהמה טהורה הוא דמטמאה נבלת בהמה טמאה לא מטמאה אמר ליה כמה סבי שבישתו בה סיפא אתאן לנבלת עוף טמא רש"י: כמה סבי שבישתו בה. תמיה אני על זקנים מרובין שכמותכם שנשתבשתם בה: אולי מישהו מכיר פירוש אחר מלבד רש"י (ובכך אולי יתיישב הדבר)? |