אלא אי איתמר דרפרם על הדא איתמר דתניא {ויקרא טז-כא} ושלח ביד איש עתי איש להכשיר את הזר עתי אפילו בטומאה ואפי' בשבת עתי במזומן
קתני עתי אפילו בשבת -אמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליה''כ!
ממאי שאני שעיר המשתלח דהכשירו ביה''כ בכך אלא דרפרם ברותא היא:
רש"י: דילמא. מיה''כ לא שמעינן לשבת דיה''כ שאני דהכשר מצותו בכך דומיא דתמידין שקריבין בשבת:

הקושיא תמוהה
הרי אדרבה כמו שכל קרבנות שקבוע להם זמן במועדות דוחים מלאכות אם חלו בשבת שהרי זה הכשר מצוותו היה פשוט שגם הקרב השעיר תדחה שזה ציווי שקבוע לו זמן וא"כ צודק רפרם שלא היה צריך להתיר גם בשבת במיוחד?
אלא מוכח כדבריו שביוה"כ רגיל לא שייך הוצאה וממילא כיוון שאין הוצאה ביוה"כ רגיל הו"א שלא ניתן לדחות אם חל בשבת ונצרך הפסוק להתיר