באופן עקרוני רואים בד"כ ששיטתו היא ללכת עד הקצה להבנה הקיצונית האפשרית של הכתוב בכל עניין.

כאן בדף שלנו בעניין נזיר הפסוקים בבמדבר ו, י-יא, אומרים :"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יָבִא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶל-הַכֹּהֵן אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל-הַנָּפֶשׁ וְקִדַּשׁ אֶת-רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא". אם כן לכאורה הפשט המתבקש הוא שסוף הפסוק מתיחס לראשו, כלומר ליום בו הוא מביא את קרבנותיו ולא ליום השביעי הנזכר בפסוק ט שלפני כן :"וְכִי-יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלְּחֶנּוּ". אם כן לכאורה הפשט הוא כשיטת רבי ולא כשיטת רבי יוסי ברבי יהודה.
אלא שרבי יוסי ברבי יהודה סבר ש'ביום ההוא' מיותר ולא ברור עד הסוף ואילו רצה להתיחס ליום השמיני יכול היה לכתוב זאת כבר בסוף פס' י ואם המתין לכתוב זאת בסוף העניין ונקט 'היום ההוא' כוונתו כנראה לאותו יום שכבר נזכר קודם שהוא השביעי. זהו כמובן לימוד שהולך עד הקצה האפשרי בהסבר הכתוב.
אם מישהו הבין אחרת אשמח מאד ללמוד. (האם לא היה כבר אשכול כלשהו בעניינו של רבי יוסי ברבי יהודה ? )