רמב"ם סנהדרין ד-טו

מי שאינו ראוי לדון מפני שאינו יודע או מפני שאינו הגון,
שעבר ראש גלות ונתן לו רשות או שטעו בית דין ונתנו לו רשות,
אין הרשות מועלת לו כלום עד שיהא ראוי,
שהמקדיש בעל מום למזבח אין הקדושה חלה עליו

ומעיר הרדב"ז שם :
ואין חייבין לנהוג בו כבוד והלבוש אשר מתכסה בו הוי כמרדעת החמור כדאיתא בירושלמי

ויעויין עוד באריכות בקובץ הרצ"ב דברי המהרי"ק בשורש קיז (ההפנייה למהרי"ק מובאת בכסף משנה ולחם משנה על אתר)
ואצטט רק משפט אחד :
כשם שאי אתה יכול להקדיש בהמה שיש בה מום הגוף למזבח ואם עבר והקדיש אין קדושת הגוף חל עליו כך אין אתה יכול למנו' דיין שיש בו מום הנפש דהיינו שהוא חסר דעו' דאין לך מום בנפש גדול מזה



הערה - עיקר דברי הרמב"ם קשורים לסנהדרין דף ז:
אך הואיל ובסדר קדשים עסקינן כעת ראיתי לנכון להביא דברי הרמב"ם בענין.