פוסט של Itzhak Jamitovsky, שהתפרסם בקבוצת "יומי" בפייסבוק:

"הריני כבן עזאי בשוקי טבריא" (בבלי) מול "בן עזאי דהכא" (ירושלמי):

בדף שלנו מופיע פתגם המוכר גם במקומות אחרים בתלמוד הבבלי (עירובין כט ע"א, סוטה מה ע"א, קידושין כ ע"א מקבילה לסוגיין) ביחס לאביי ולרבא: "הריני כבן עזאי בשוקי טבריא". האמורא מכריז על עצמו את הפתגם הזה ואז הוא נשאל שאלה או קושיה: "אמר ליה ההוא מרבנן", הוא עונה או דוחה את שאלת/קושיות "ההוא מרבנן". רש"י במקומות השונים הסביר את פשר הדימוי לבן עזאי וההשוואה בין התלמיד חכם הקדום מדור יבנה (שמעון בן עזאי, בן עזיי) ובין החכם הבבלי, למשל אצלנו: "הריני - משובח במקומי שאני דרשן ובקי כבן עזאי שהיה משתבח בשוקי טבריא כדתניא בבכורות בפ' תשיעי (דף נח) בן עזאי אומר כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום". במקומות אחרים, רש"י הדגיש שהביטוי היה בבדיחות הדעת כדי להמחיש כמה החכם הרגיש צלול באותה השעה: "הריני כבן עזאי בשוקי טבריא - יומא בדיחא הוה ליה לרבא, ואמר להו לתלמידיו: השתא צילי דעתאי, והריני מזומן להשיב בחריפות לכל מי שישאלני כבן עזאי, שהיה דורש בשוקי טבריא, ולא היה בימיו עוקר הרים כמותו, [והיה אומר: כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום, חוץ מן הקרח הזה]" (רש"י עירובין כט ע"א). רבנו גרשום אצלנו הסביר בצורה פשוטה שהביטוי נועד להכריז על מוכנותו של אביי לענות תשובה לכל מאן דבעי: "הריני כבן עזאי בשוקי טבריא. שכשם שהוא היה חכם גדול דהיה עומד בשוק ואומר כל מי שרוצה לשואלני דבר הריני משיבו אף אני כן מי שירצה יבא וישאלני". פירוש חלופי מצוי אצל רבנו חננאל בעירובין ולפיו הדימוי נועד לבטא את האופן שבו קיבלו את מומחיותו של החכם, של רבא בענייני עירובין: "אמר רבא הריני כבן עזאי בשוקי טבריא. פי' רבא משתבח ואמר הריני [ידוע] בחכמה (ידוע) בעירובין כמו שהיה בן עזאי ידוע בחכמתו בשוקי טבריא".

אולם, הפתגם או לפחות גרעינו כבר מופיע בירושלמי בהקשר לרב או לרבי יוחנן אך ללא האזכור של "שוקי טבריא" אלא רק "בן עזאי דהכא" שכן בן עזאי מעולם לא הסתובב בטבריה או בשווקים שלה- הוא מופיע ביחד עם חכמי דור יבנה באזור יהודה ומעולם במקורות הארץ ישראליים אין שום בדל רמז שהוא הגיע או הסתובב בטבריה.

1.על רב מסופר בירושלמי סוטה (ט ב כג ע"ג; זהה בי' פאה וג יט ע"ג)) : "רב כד נחת לתמן אמר אנא הוא בן עזאי דהכא אתא חד סב שאל ליה שני הרוגים זה על גבי זה" (אותה שאלה שהבבלי בסוטה מה ע"א דן בה אחרי הכרזתו של אביי שם "הריני כבן עזאי בשוקי טבריה"). בסיום הסיפור, התשובה של אותו חכם מקומי ("סב") מתבררת כמוצדקת כפי שעולה מהערתו של רבי לרב כאשר הלה חזר לארץ ישראל: "כד סלק להכא אתא לגבי רבי אמ' ליה: יאות אמר לך".