בדפים הנוכחיים נתקלים במקדישים נכסיהם ואין להם, כלומר שלאחר הגביה לא נשאר להם כלום או כמעט כלום.
מה גורם לאנשים לנהוג כך ? לא ראיתי שום התיחסות של חז"ל כבי"ד, כלומר זה יפה מאד לדאוג לגביית חובות להקדש ובכלל, אבל מי שמשאיר את משפחתו חסרת כל בגלל 'שגעון' להקדיש נכסיו, האם לא ראוי היה שביה"ד יתערב קודם כל וידאג 'להוציא לו את הג'וקים שלו מהראש' ולהתיר לו את נדרי הטפשות והשגעון חסרי האחריות ?
אם אני טועה בטפשותי בהבנת העניין נא אלפוני בינה. איני בוש ללמוד.
אגב, אובדן גבולות ונדיבות מוגזמת קיצונית עד בזבזנות היא חלק מוכר מהפרעות נפשיות כמו מניה והיפומניה והפרעות נוספות. הפרעות אלו קשות לטיפול ולשליטה גם כיום וגורמות לא אחת לבעיות משפחתיות ניכרות.