''אם זה את רוצה...'' ''...להתחתן?''

כשהיא הביאה אותו הביתה הוא חטף סחרחורת, הוא שגידל אותה כל החיים לתורה וליראת שמים מביאה לו את זה? הוא ציפה ממנה שתביא לו מינימום ראש כולל הביתה,
''אם זה את רוצה...'' ''...להתחתן?'' רצה לשאול אותה אבל עצר בנימוס והציע במקום עוגה וקולה.
''שבו'' הציע שוב בנימוס, ושאל את עצמו מה הוא יעשה עם הבחור הזה במשפחה. לבחון אותו על מה שהוא למד לא היה צורך, זה היה ברור שאין על מה לבחון, הוא שיודע עליו כל כך הרבה, הוא יכול להעיד איך כל בוקר הוא רואה אותו מגיע לשטיבלאך לא לפני אחד עשרה, ושבכל התפילות הוא מזפזפ בנייד שלו. הוא יכול להעיד בעדות מוחלטת שהוא לא מכוון באחד ושהוא סתם מכסה את העיניים שלו, כמה פעמים הוא ראה אותו מסתובב בגאולה, נוסע על אופנוע של הצלה, ''הצלה!!'' בא לו לצרוח מול זה שיושב לו מולו, על הספה שלו, ולידו ביתו, כמה הוא יכול להעיד עליו, בלי סוף, הם אומרים לו משהו אבל הוא כבר לא שומע, נהיה פתאום חרש, התעוור מכל המצב הזה בסלון, מסתכל עליו ובמקום לראות אותו מטר לפניו, הוא רואה עיגולים שחורים, סחרחורת, נשטפה דעתו, הוא לא צלול, מרגיש שהוא הופך להיות כמו חתנו. ''מה שווה כל התורה שלמדתי כל החיים עם חתן שכזה?'' רוצה לבקש כבר שכר על הפרישה.

אבל כעבור חצי שנה הם רקדו ביחד במעגל, החתן ואבי הכלה, הוא חזר ונתפקח והראיה השתפרה פלאים, הוא יודע שהחתן הזה התחיל בחיידר טוב, עשיר בדעת היה כשהיה בגן, כבר לא אכפת לו מה שהיה באמצע, כעת הוא חתן עשיר שהעשיר, לבש כובע מהודר ועשה רושם של יראת שמים מתחילתו ועד סופו, הוא הבין שלהעיד עליו שהוא קם מאוחר הוא כבר לא יוכל יותר, נשאר לו רק לרקוד איתו באולם ולצפות שכשם שהוא נתפקח גם החתן בעזרת השם יתפקח ויצא מעיוורונו.