לעיל בעמוד א' שאלנו מנין שקדשים קלים נפסלים כשמזבח נפגם, השיב אביי מדרשא דר' יוסי, כלומר ר' יוסי דרש (משמיה דרי"ש) שמעשר שני נפסל כשאין מזבח ומחדש אביי דמזה נלמד דהוא הדין (או כל שכן) קדשים קלים. יש להעיר מהמשך הסוגיא, שאלנו נמצא למד מלמד בקדשים, בשר בכור מדמו, ומעשר מבשר הבכור. השבנו שני תירוצים. תי' א' אם הלמד חולין לית לן בה. תי' ב' דם ובשר חדא מילתא היא, וכאילו יש כאן רק היקש אחד.
לכאורה אביי חייב לסבור כמו התירוץ השני, כי לפי התירוץ הראשון רק מע"ש דהוא חולין יוכל ללמוד מבשר הבכור אבל קדשים קלים, קדש הן ואין למדים מן הלמד. רק לפי תי' ב' דברי אביי אתו שפיר. ויש לפלפל.