הלכות אבל - פרק ראשון
א מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְאַבֵּל עַל הַקְּרוֹבִים. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י-יט) 'וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה''. וְאֵין אֲבֵלוּת מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן בִּלְבַד שֶׁהוּא יוֹם הַמִּיתָה וְיוֹם הַקְּבוּרָה. אֲבָל שְׁאָר הַשִּׁבְעָה יָמִים אֵינוֹ דִּין תּוֹרָה. אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (בראשית נ-י) 'וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים' נִתְּנָה תּוֹרָה וְנִתְחַדְּשָׁה הֲלָכָה. וּמשֶׁה רַבֵּנוּ תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת וְשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה:

אמר רב אשי הכל מודים לענין אבילות יום שלשים כיום שלפניו (ו)[ד]אמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל:
תוס'
...וא''ת דהכא מקילינן כל כך לענין אבילות אפילו באותו דחשבינן ודאי בר קיימא ...וי''ל דהתם ... דגנאי הדבר שלא יתאבל לא זה ולא זה והרי הוא ודאי בנו של אחד מהן:

במקורות כאן יש סתירה מפורסמת- כיצד ייתכן ש'הלכה כמקל באבל' אם היסוד הוא דאו'? וכן מה שייך מנהג בדבר שחיובו מהתורה?
שאלות דומות ניתן לשאול על 'חיוב הכיסוי ראש לנשים מהתורה' שמצד אחד הגמ' מניחה בפשטות שזה 'דאוריתא' ומאידך קובעת (לפי הבבלי) שהמנהג שבחצר לא מכסות כלל וזה בסדר
ולתרץ הנ"ל י"ל ש(לפחות) בשני מקרים אלו הלימוד מהתורה אינו על החיוב לנהוג בדינים אלו אלא שלמדנו מהתורה שמנהג זה היה קיים וראוי בעיני בעיני התורה (ומילא תוקפו כעין תורה)
כלומר מדובר בהנהגה טובה מימי משה לפחות וכיוון שהינה רצויה בעיני התורה ממילא מחייבת היא גם את הדורות הבאים (כמקובל ביננו ביחס ל'מנהגים' וכחומרת חומרא דר"ז או קטניות)
כלומר הציון שזה 'דאוריתא' לא בא לציין שזה חיוב מהתורה אלא שהמנהג עתיק ורצוי בעיני התורה
מצד שני כיוון שמנהג הוא גדריו נקבעים לפי הנהוג בפועל ולא לפי מה שהיה נראה לאסור כפשט התורה עצמה