היה לו חשוב להציל את כל הנשמות שהוא פגש, לחפש אצלם את כל הניצוצות החבויות ולקרב אותם לאביו שבשמים, אם זה הנחת תפילין לעמי ארצות ואם זה במתן קופסת מטבעות לצדקה, אצלו לא היה מושג ''חילונים'' כולם נחשבו יהודים, לכן הוא לא פחד מלקנות אצלם בשוק אוכל, הוא כמובן היה בורר לו אוכל כשר, אין מצב שהוא יקנה בשר נבילה, גם לא שיליה שופעת חררת דם מפרה סרוחה שהפילה, אבל דגים כשרים כן.

מה לא כשר בדג שיש לו סנפיר וקשקשת? נכון שאין לו תעודה ושאין לו כיפה ומוכר כל היום בשוק עם הגויים אבל הוא חביב, אדם, בצלם, מצוה לאהוב את כולם אפילו עם הארץ בעייתי כמוהו, לכן הוא הזמין אותו לסעוד אצלו בשולחן השבת בערב, התלהב המוכר והביא לו במתנה צנצנת ציר דגים יוקרתית, הוא התמלא בעגלי זיעה קרה, לא היה לו ברירה הוא לא יכל לסרב למתנה, אחרת הוא היה עוד נעלב וזה לא יפה לפגוע ברגשות העדינים של עמי הארץ, לא נותר לו ברירה אלא לקחת את זה לביתו.

איך הוא יגיש את צנצנת הציר שקיבל בשולחן השבת? חיפש לעצמו מענה ומשלא מצא הלך אל המקווה השכונתי יחד עם הצנצנת, שאלו אותו החברים מזה, הם לא הבינו למה הם מריחים ריח חמצמץ של דגים מתוך הצנצנת שהייתה לו ביד, זה לא היה ריח רגיל שמריחים במקווה, ריח של ציר דגים מעורב בחציו במים, ריח חמוץ מתוק שהתפשט בכל חלל בית הרחצה, ''מה אתה עושה עם זה ערום במקווה?'' צחקו עליו אנשים כשראו אותו נכנס לתוך המים עם צנצנת מי הדגים פתוחה, אבל לפני שהוא הספיק לענות הוא כבר צלל עמוק והשיק את עצמו ואת ציר הדגים עם מי המקווה, ריח הציר וריח המים התמזגו לכדי מרקם ריחני חדש של ציר דגים טהור.

אחרי שהוא חילק לכולם את היין הוא עשה המוציא וטבל את הפת בציר, הוא חילק את מנת הדג של שבת וצנצנת הציר הנכספת נשארה מונחת במרכז השולחן כדי שכל מי שרוצה יוכל להתכבד בה ולהוסיף למנת הדג שלו בלי לחשוש, אלא שהאורח העם הארץ לקח את הצנצנת ושפך בטעות טיפת מים לתוכה, בעל הבית נלחץ, הביט בעם הארץ והבין שזה הוא העם הארץ, שהוא מצא את מינו יושב כנגדו וניעור, חש בטומאה חדשה-ישנה שבוקעת מעמקי השאול כמו לבה מתפרצת, אפר פחמים מעורב באפר פרה שבוקע ונושא אותו בטומאת משא למקום חשוך, שנדבק בו טומאה מתוך צנצנת הציר וממלאה אותו בעגלי זיעה על כל המצח, חשש שמא עכשיו הוא ועם הארץ פלגא ופלגא ושמא הם לא בטלים עולמית, הוא רצה להרים את ספר זמירות השבת אבל הוא הרים במקום את צנצנת הציר וראה שעל המדבקה כתוב ''עד חמישים אחוז תוספת מים'' והבין שהכל בסדר, מזל! העם הארץ לא הוסיף יותר מחמישים אחוז מים בציר שהביא לו.