בכורות

א) יב:

ומוסיפין עד עולם. וברש"י ד"ה ומוסיפין - שיש ערך לכל זמן שהוא עומד בו כדכתיב בפרשה "וכן נזיר נודר בנזיר ארבעה וחמשה שנים" ואם המתין מפדיון בנו ומפדיון פטר חמורו כמה שנים עדיין יכול לפדותו ואינו נותן יותר

מדוע כתב רש"י ד' וה' שנים ולא "עד עולם" כמוש"כ בגמ'.


ב) יג.

רש"י ד"ה הלוקח עובר פרתו. שאינו רשאי - למכור כו'. צ"ע כוונתו בזה, הרי כבר פירש כן בפ"ק ומדוע חזר ופירש כן כאן?