הדרן עלך מסכת חולין: האם לעשות סעודת סיום מכובדת בהשתתפות המשפחה והידידים, או להסתפק בשתיית 'לחיים'?

תשובתו של מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א לשאלתו של האברך שסיים את הש"ס

אברך תלמיד חכם הגיע לשאול את רבינו הגר"ח קניבסקי שליט"א כדלהלן: במשך כמה שנים למדתי כסדר את מסכתות הש"ס, וכעת זכיתי וסיימתי את כולו. כמה ידידים אמרו לי כי ראוי לעשות סעודת מצווה כיאה לגומרה של תורה, וכי אזמין את המשפחה ושאר הידידים, ותהיה סעודה הראויה לסיום שכזה. מאידך, אני חושב שזה ביטול זמן, וגם לוקח הרבה טירחה, וגם עלולים אולי לקנאות בי וכו', ולכן אני רוצה להסתפק בקצת שתיית 'לחיים' ולא יותר. מהי הדרך הנכונה לנהוג?

רבינו שליט"א הרהר והשיב לו, כי אינו חייב – אבל ראוי שיעשה סעודת מצווה ולא משהו קטן של 'לצאת ידי חובה', והסביר: "אם אחרים רואים אחד שעושה סעודה מכובדת, הדבר נוטע בליבם אהבת תורה וגורם להם גם לרצות לסיים את הש"ס, וא"כ מכיון שזה מעודד אחרים, כדאי".

רבינו שליט"א עצמו, מכיון שכמעט כל כמה ימים מסיים מסכת נוספת ב"ה, אינו עושה סעודה בכל סיום, רק מנהגו תמיד שאחרי הסיום מברך הגפן וטועם מעט מהיין. ומסופר כי גם בתקופות שהיה נוסע לשמש כסנדק בבריתות בכל רחבי ארץ ישראל, אם ידע שצריך לסיים מסכת בדרך היה נוטל עמו מעט משקה כדי לא להפסיד את הקביעות הזו (ופעם אמר שעל ידי כך הוא יכול גם בט' הימים לשתות יין בסיום, כי מי שאינו עושה סעודה בכל סיום אין לו היתר לזה בט' הימים, ואכ"מ), ובערב פסח שמסיים את הש"ס כולו, היו מביאים קצת מיני מאפה ורבינו טועם מזה מעט.

נוסיף עוד: בכל שנה כשבניו של רבינו שליט"א עושים סיום על הש"ס שלומדים בעצמם, הם עושים סעודת מצווה ורבינו טורח ומשתדל לבוא במיוחד לביתם, כדי לייקר בעיניהם את חביבותו למי שמסיים את הש"ס, ויושב בזמן הסיום של סעודת המצווה, ובד"כ אף רגיל לשאול קצת שאלות ממרחבי הש"ס.

(דברי שיח בא תשע"ט)

מקור: דרשו