אומר רש"י בדף עא עמוד ב (אחד לפני האחרון):
טמאה - טומאת מת וכלי מתכות המיטמאין במת הרי הן כמת דאמר מר (לעיל /חולין/ דף ג) חרב הרי הוא כחלל.

הפסוק בתורה המדבר על חלל חרב הוא: וְכֹ֨ל אֲשֶׁר-יִגַּ֜ע עַל-פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֗ה בַּֽחֲלַל-חֶ֨רֶב֙ אוֹ בְמֵ֔ת אֽוֹ-בְעֶ֥צֶם אָדָ֖ם אוֹ בְקָ֑בֶר יִטְמָ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים (במדבר פרק יט פסוק טז).

מעניין שרש"י לא מזכיר כלל בפירושו לפסוק זה את דין חלל חרב, אלא עושה זאת במסכת פסחים דף יד עמוד ב.
הנה כל פירושו לפסוק בתורה: על פני השדה. רבותינו דרשו (חולין עב.) לרבות גולל ודופק, ופשוטו, על פני השדה שאין שם אהל, מטמא המת שם בנגיעה.

כאמור, את ההסבר על דין חלל חרב מביא רש"י במסכת פסחים דף יד עמוד ב על דברי הגמרא שאמרה:
בחלל חרב - חרב הרי הוא כחלל, והויא ליה אב הטומאה,
כך אומר שם רש"י:
"בחלל חרב - הקיש חרב לחלל, מתכת שנגע במת הרי הוא אבי אבות הטומאה כמת עצמו , ושנגע בטמא מת - הרי הוא אב הטומאה כמוהו. גזירת הכתוב הוא במתכת אצל טומאת מת, ולא אצל שאר טומאות".

המשך בהודעה הבאה....