אומרת הגמרא:
בלעתהו חולדה והוציאתו, מהו? הוציאתו, הא אפיקתיה! אלא: בלעתו, והוציאתו, והכניסתו והקיאתו ויצא מאליו, מהו? הדביק שני רחמים, ויצא מזה ונכנס לזה, מהו? דידיה פטר, דלאו דידיה לא פטר, או דלמא דלאו דידיה נמי פטר? תיקו.

המציאות כיום היא שהמדע המודרני מוכיח אפשרויות אלה ע"י הפריה מלאכותית, פונדקאות וכדו' כך ששאלת הגמרא לגמרי מעשית הן בבכור בהמה והן בבכור אדם.
אם נקבל את החולדה כמשל לרופא ולכליו המשמשים אותו בתהליך ההפריה המלאכותית, הפונדקאות וכדו' עד ללידה מהאם הפונדקאית, הרי זה בדיוק "בלעתו, והוציאתו, והכניסתו והקיאתו ויצא מאליו" .
גם הגמרא בדף ע עמוד ב האומרת: "פרה במעי גמל..." - אינה תמוהה יותר!


כאן המקום להביא את הרמב"ם המבין שלעיתים דברי חכמים לא מתקבלים על שכלם של בני האדם והוא מחלק אותם לשלוש כיתות:

"שלוש כיתות בדברי חכמים

כת ראשונה - מקבלים דברי חכמים כפשטם: וזו הכת עניי הדעת, יש להצטער עליהם לסכלותם. הם מאמינים אותם על פשטם, ואין סוברין בהם פירוש נסתר בשום פנים. והנמנעות כולם הם אצלם מחויבות המציאות.

כת שניה - לועגים לדברי חכמים: והיא כת ארורה, לפי שהם משיבים על אנשים גדולים ונשיאים אשר נתבררה חכמתם לחכמים. ושהם, עמי הארץ נִפְתִּים, גרועי השכל, סכלים בכלל המציאות, עד שלא היו משיגים דבר חכמה בשום פנים.

כת שלישית - מבינים שדברי חכמים הם משל : והם אותם בני אדם שנתברר אצלם גדולת החכמים ז"ל וטוב שכלם. ושנתברר גם כן אצלם מניעת הנמנע ומציאות המחויב להימצא. וידעו כי הם עמי הארץ, אינם מדברים היתולים. ונתאמת להם שדבריהם יש לו נגלה ונסתר, וכי הם בכל מה שאומרים מן הדברים הנמנעים, דברו בהם בדרך חידה ומשל, כי הוא זה דרך החכמים הגדולים .וכן ספר איוב בכללו אמרו קצתם משל היה (ב"ב טו ע"ב), ולא פירש לאיזה דבר הושם זה המשל. וכן מתי יחזקאל (סנהדרין נב ע"ב) אמרו קצתם משל הוא, ורבים כאלה".