נפלא !

במיוחד שאתמול בלילה עסקתי בסיפור שהביא במאמרו :

ג. "רב הוה ליה מילתא בהדי ההוא טבחא - לא אתא לקמיה [קַצָּב שפגע ברב לא בא לפייסו] . במעלי יומא דכפורי אמר איהו: איזיל אנא לפיוסי ליה [בערב יום הכפורים אמר רב: אלך אל הקצב בעצמי]. פגע ביה רב הונא [בדרך פגש בו רב הונא]; אמר ליה - להיכא קא אזיל מר? [אמר לו להיכן הולך מר?] - אמר ליה לפיוסי לפלניא [אמר לו לפייס את פלוני]. אמר אזיל אבא למיקטל נפשא [אמר רב הונא: הולך רב (שהיה רבו של רב הונא) לגרום לכך שקצב זה ייענש במיתה]. אזל וקם עילויה [הלך רב ונעמד מול הקצב], הוה יתיב וקא פלי רישא [שהיה משבר עצמות הראש של בהמה], דלי עיניה וחזייה [הרים הקצב את עיניו וראה את רב עומד מולו], אמר ליה [הקצב לרב]: אבא את! זיל ! לית לי מילתא בהדך! [אתה הוא רב? לך מעל פני! איני מעוניין לדבר איתך], בהדי דקא פלי רישא אישתמיט גרמא [תוך כדי שהקצב משבר את העצמות, עפה עצם אחת], ומחייה בקועיה, וקטליה [פגעה בצוארו של הקצב והרגה אותו]".