לכן התירו כמה מקומות שלא קדשו עולי בבל ( בית שאן ואשקלון ).
אבקש לדעת : ועל מה צריכים היו לסמוך העשירים יותר ?
כידוע ירקות ופרי האילן בשביעית חוץ מדגן תירוש ויצהר הם אסורים מדרבנן,
מה הכוונה ב'אסורים מדרבנן', הרי איסור העבודה בקרקע הארץ מדאורייתא, בחרישה וזריעה וקצירה, אינו קשור לסוג הגידול ?
אם אמנם עצם חיוב שמיטת השביעית בזה"ז (כמו כבר מסוף תקופת בית ראשון משגלו שנים וחצי שבטי עבה"י), הוא מדרבנן בלבד, ואיסור ירקות ופרי האילן ג"כ מדרבנן בלבד הרי זה שני 'מדרבנן', מדוע לא הקלו באיסורים אלו יותר ( כמו בגזירה לגזירה ) ?