סך הכל הוא היה נורמטיבי נראה כמוהם עם כובע וחליפה בצבע שחור וחולצה לבנה שהבליטה את הניגודיות של שני הצבעים.
הוא לא הצטיין בלימודיו כי זה לא עניין אותו משהו, הוא אהב כדורגל וספורט, שזה עוד איך שהוא הצליח להודות בזה, אבל הוא גם אהב בחורות וים ומסיבות פרועות על החול, על החלום הזה הוא לעולם לא ויתר למרות שלא העיז להודות בפה.
בהתחלה חשבו שהוא קצת מופנם, שהוא מסתיר את עצמו כי הוא קצת ביישן, אבל אחרי שהוא החליף את הצבע של הכיפה שלו ממרקם כתיפתי שחור למרקם סרוג בצבע לבן כבר לא היו להם כל ספק לגבי האבחנה המקצועית שלו.

הוא יצא מהפסיכולוג עם אבחנה פסיגכולוגית מנומקת, זה כבר שנים שהוא סבל מתחושת מועקה בנשמה, ניסה כל מיני טיפולים וכל מיני פסיכיאטרים אכזריים שחלקם דיכאו לו את החשק המיני, בהתחלה סברו שזה דיכאון מתחלף, אחר כך שינו את ההגדרה שלו שוב ושוב לפי המצבים, טענו שהוא קם לתפילה מאוחר כי הוא לא בריא בנפשו, שהוא נכנס לעצבות ולא מוצא ישוב הדעת בעולמו, אבל האבחנה האמיתית הייתה עוד יותר אכזרית, על הפתק היה רשום מה הוא באמת, ''מומר לדבר אחר'', מה זה מומר הוא כבר יודע, כבר כל הילדים כינו אותו בשם זה אבל את המינוח הרפואי החדש ''מומר לדבר אחר'' טרם שמע.

למחרת בבוקר אחרי שהוא קם, הביט על הפתק עם ההגדרה החדשה שלו ולא התחשק לו להתפלל בכלל.
פושע ישראל!!! השאיר את התפילין על המדף כאילו זה מיצג במוזיאון, לקח את הפתק עם האבחנה החדשה שלו ''מומר לדבר אחר'' הוא קרא והתמלא ברגשות מעורבים, מצד אחד חש הקלה מסויימת שסוף סוף מצאו את הבעיה האמיתית שלו, מצד שני הוא חש שהוא מומר, הוא יודע מזה מומר, הוא יודע שזה משהו רע, שעכשיו יש לו הוכחה שהוא דפוק ומלא מלא רוע, זה הסביר לו פתאום את הדלוזיות שהוא קובר עמוק עמוק בבטן, היצר החייתי שגרם לו לרצות עוד ועוד, מחשבות זימה שבא לו לנאוף עם כולם, שהוא נחש מסובב נחשים במסיבות מטורפות, הביט במראה וראה בבואה של קוף לפניו, ''פושע ישראל!!'' הוא צרח למראה והמראה ענתה לו מווו ארוך לאות הסכמה שהוא דומה לבהמה.

בשבת בבוקר הוא התלבש יפה כמו כולם, הלך לבית כנסת עם כובע וחליפה וכיפה שחורה כתיפתית שהייתה מונחת על המדף ליד התפילין, ניסה להתפלל כמו כולם אבל בראשו רצו לו מחשבות מטורפות, המילה מומר הופיעה לו בסידור בכל עמוד, הוא רצה לדעת מזה ''מומר לדבר אחר'' חשב שזה חזיר אבל הוא בחיים לא טעם מזה, זה בטוח לא יכול להיות זה.

ראה בחוץ אחד שנוסע בשבת באוטו, הביט עליו ועשה לו נו נו נו עם היד, מחלל שבת בפרהסיה, איך הוא מעיז?, חשב על זה שבטח יש לו באוטו פסל של בודהה שמתנדנד לו על הדשבורד, שהוא בטוח מומר, שבטח אסור לקבל ממנו קרבן, היין שהוא נוגע בו נגוע, כאילו מלא מיקרובים מדבקים.

אחרי התפילה הוא פתח שולחן ערוך מיוחד, ספר מיוחד שראש הישיבה הקדושה חיבר והדפיס בעצמו, עבר על כל הערכים עד שנפל על האבחנה המדוייקת שלו, ''מומר לדבר אחר'', זהו סוף סוף הוא יגלה מה הבעיה האמיתית שלו.
הרבה לא היה לו מה לקרוא, כל המחקר והאבחון הסתכם בשורה אחת.

''מומר לדבר אחר'' זה שמחליף מכיפה שחורה לסרוגה.

חנוכה שמח לכל לומדי הדף