לאחר מהלך לוגי מדוע בחר כל אחד מהאמוראים בדעתו ולא סבר כדעות האחרות מסיימת הגמרא בשאלה :
"אלא רבא מאי טעמא לא אמר כשמעתיה" ?
עפ"י הסברו של רש"י , השאלה שנותרה פתוחה , מדוע רבא לא סבר כעת רב אשי ?
התשובה "לדבריו דאביי קאמר וליה לא סבירא ליה"
מבאר רש"י "ואמר ליה (לאביי) רבא וכו'".
אשמח להבנה מדוע רבא לא סבר כשיטת רב אשי שהרי מהדברים נראה ששיטתו כן תואמת את שיטת רב אשי (ואולי בעצם שיטת רב אשי כן (שהיה מאוחר יותר) תואמת את שיטת רבא ושתי השיטות נותרו בקשיא) ?