היות שחביבות מיוחדת יש לקשור את מה שלומדים בש"ס עם פרשת השבוע המזדמנת, והרי בפרשתינו קרבן פסח, הקרבן הראשון שנצטוינו בתורה, וניאלץ עוד להמתין עד פרשת ויקרא שאז כבר נסיים זבחים, אביא בזאת כמה הערות.
א. ראה הקב"ה שישראל עירומים מהמצוות נתן להם דם פסח ודם מילה שנאמר ואת עירום ועריה וגו' כידוע. מדוע דוקא אלו? משיב בספר לב אריה בסוף חולין, על מצוות עשה אין עונש וממילא השכר קטן, רק על שתי מצוות עשה יש עונש, פסח ומילה שהמבטלן בכרת, ועליהן השכר רב, רצה הקב"ה להרבות שכרן של ישראל שיהו זכאים להיגאל עמד ונתן להם מצוות אלו.
ב. ידועה שיטתו של בן עזאי שמהלך כעומד, ולא משכחת לה חיוב על העברה ד' אמות ברה"ר בשבת אלא בקופץ כדאי' בשבת (או זורק, ירושלמי מובא בתוס').
מקשה הרעק"א (הקשר לפה"ש יובן עוד מעט) אם כן לבן עזאי מדוע גזרו על לולב שופר ומגילה בשבת שמא יעבירנו (עי' ראשונים מדוע לא גזרו גם אטו הכנסה והוצאה), הלא מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן, וכי שכיחא שאדם ידלג ארבע אמות בדרכו לבירור הלכות שופר ולולב? השיב נכדו ר' לייבלה (האדמו"ר, תשובה חסידית על קושיה ליטאית...) על פי רש"י שהקב"ה פסח ודילג וע"כ ישראל מדלגין בקיום המצוות "ואתם עשו כל עבודותיו לשם שמים דרך דילוג וקפיצה" (יב,יא), א"כ בדרך למצוה דילוג וקפיצה שכיחין הן... (תגובה חוזרת ליטאית, עבודותיו, היינו של פסח, לא של שאר מצוות).
ג. לא תוציא מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו. מדוע שינה מיחיד לרבים. בס' יקרא דאורייתא (של עו"ד ר' יחיאל צ'יק) אין חייבין על הוצאה מחבורה לחבורה עד שיעקור ויניח , "הוצאה כתיב בה כשבת" כלומר ככל דיני הוצאה השבתיים, וא"כ גם שנים שעשאוה יהיו פטורין, אבל השבירה דינה ככל מצוות התורה שחייב גם בשנים, הוי לא תוציא לבד אבל לא תשברו אפילו יחדיו. ועוד י"ל עד"ז ע"פ מה שנפסק בר"מ ע"פ ירושלמי אין מוציא אחר מוציא אבל יש שובר אחר שובר, ודוק. (ת' שלישי עיינו שם).