לא ברור לי הצורך של הגמרא בכלל "מותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל "

האם הטענה היא שמכיון שאנו מבינים שהחובל הותרה, כלומר ידע שאם לא יהרוג את חברו עונשו יהיה מלקות, עפ"י הכלל הנ"ל (למה ? מהיכן אנו מבינים שעונשו מלקות?) ולמרות זאת התורה כתבה "וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן [שאם האשה לא מתה]עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ" והתורה הוסיפה זאת מעבר לכלל (לכאורה "ענוש יענש" מיותר כי יש לנו את הכלל?) כדי להדגיש שהוא משלם ולא לוקה ?!

בברכה
אסי