גמ'. תנן התם, אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה: 'צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה'. אִם הִגִּיעַ, הָרוֹאֶה אוֹמֵר: ‏‏'בַּרְקַאי'! מַתְיָא בֶּן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר: 'הֵאִיר פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח - עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן?'. וְהוּא אוֹמֵר: ‏‏'הֵן'. וְלָמָה הֻצְרְכוּ לְכָךְ? שֶׁפַּעַם אַחַת עָלָה מְאוֹר הַלְּבָנָה וְדִמּוּ שֶׁהֵאִיר מִזְרָח, וְשָׁחֲטוּ אֶת ‏הַתָּמִיד, וְהוֹצִיאוּהוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה!
‏הוֹרִידוּ כֹהֵן גָּדוֹל לְבֵית הַטְּבִילָה. זֶה הַכְּלָל הָיָה בַמִּקְדָּשׁ: כָּל הַמֵּסֵךְ אֶת רַגְלָיו טָעוּן טְבִילָה, ‏וְכָל הַמַּטִּיל מַיִם טָעוּן קִדּוּשׁ ידיים וְרַגְלָיִם.‏

יכולים אנו בטעות [1] להבין ש"הֵאִיר פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח" קרה ביום הכפורים, כשמבחינה אסטרונומית לא ייתכן הדבר לעולם!

יש שתי סיבות אסטרונומיות מדוע הטעות בזיהוי מְאוֹר הַלְּבָנָה כאור החמה לא אירעה ביום הכיפורים:
א. יום הכיפורים חל בעשרה בתשרי - ובזמן זה האור הנראה בסוף הלילה הוא תמיד אור השמש.
ב. רק בסוף חודש הירח והשמש זורחים בזמנים סמוכים מאוד – דבר שיכול לגרום לטעות בזיהוי מקור האור

לאחר טעות זו שהייתה בבית שני, לא סמכו יותר על האור הנראה בעזרה אלא בדקו בכל יום לפני הקרבת התמיד אם עלה השחר על ידי צפייה ממקום גבוה במקדש. רק אם זיהו בוודאות ש'האיר פני כל המזרח - עד חברון', ולא רק במקום אחד, קבעו שעלה השחר והגיע זמן שחיטת קרבן התמיד של בוקר (ראה יומא כח-כט).


[1]
מספר גורמים יכולים לגרום לנו לחשוב בטעות שמדובר ביום הכפורים:

1. כשהגמרא פותחת ב"תנן התם" ו-"התם" זה מסכת יומא, ריש פרק "אמר להם הממונה" מוחנו יכול, באופן טבעי, לקשור את הדברים ליום הכפורים,
2. בשחר יום הכיפורים היו מורידים את הכהן הגדול לבית הטבילה רק כאשר הצופה, הבודק אם עלה השחר, הכריז: 'ברק ברקאי'.
3. איזכור יום הכפורים אצל חלק מהמפרשים, למשל: רש"י בד"ה מתתיא בן שמואל : "...וכשהוא שואל אם הגיע זמן שחיטה אומר לאותו שעל הגג אמור אם האיר פני כל המזרח והוא אומר לו הן ובתלמוד ירושלמי נמצא שלפיכך היה אומר עד שבחברון ביום הכפורים כדי להזכיר ישיני חברון".