הרמב"ם אינו מזכיר כלל את עשיית הנר משני חלקים ( 'נר של מקדש של פרקים הוה' ) ואני מעריך שהוא סובר ששיטת רבי אליעזר ברבי צדוק שיטת יחיד היא ואינה להלכה ובעצם לנרות אין כלל כיסוי. גם במדרשי ההלכה אין זכר לשיטת רבי אליעזר ברבי צדוק ובכלל בפרקנו ובפרקי מקדש אחרים בד"כ שיטתו שיטת יחיד היא. ברם לפי דברינו ( באשכול על רש"י , 'אין לרש"י מקור לפירושו' בסמוך ) ), קשה על הרמב"ם, שהרי הרמב"ם פוסק בכמה מקומות ( הל' ביה"ב, תמידין ומוספין ) שהנרות קבועים בקני המנורה וכלולים בככר הזהב, ואם כן היה על הרמב"ם להסביר מדוע אין הנרות כלולים בקטע המוגבל בתחילתו וסופו במלה 'מקשה' ?
אור החיים הקדוש מדייק בפירושו לתורה, שבאמת לשיטת הרמב"ם הנרות לא נעשו מקשה אחת עם הקנים אלא נפרדים מהם אבל קבועים ( כנראה בהידוק וכח ) בקנים ולא הסירו אותם בעת ההטבה, וזהו שמדייקת הגמרא מהברייתא ( דמלה"מ ! ) שמשמעות 'לא היו מזיזים אותה' היא ש'לא היתה זזה ממקומה' אבל הברייתא לא קבעה בפשטות שהנר היה מקשה אחת עם הקנים.
אלא שלא ברור לפי זה, מדוע כך נעשו הנרות - נפרדים ובכל זאת קבועים, ולא מקשה אחת, וצ"ע ולא ראיתי תירוץ לשאלה זו.
בכל אופן לפי הסבר זה של אוה"ח מובנת ההלכה ברמב"ם בהלכות ביאת מקדש פ"ט לפיה אם הוציאו נר מההיכל והדליקו זר - כשר ( וראה השגת הראב"ד והסברים אחרים באחרונים ), כי לפי זה באמת ניתן להוציא את הנר מהקנה אף שאין לעשות כן, וזה מעלה עוד יותר את השאלה מדוע עשו כך את הנרות.