לפי האמור בגמרא "כל מכה נפש הוה אמינא אפילו נפלים אפילו בן שמונה צריכי" נראה שמי שהורג נפל (ץינוק בן שמונה חודשים או שהם פגומים באופן קשה הרי הוא פטור עונש מיתה (אולי מעונש בכלל ?)

האם ייתכן ? מה ההיגיון מאחורי זה ?

נראה שגם הרמב"ם סובר כך ברמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש ב
אחד ההורג את הגדול או את הקטן בן יומו. בין זכר בין נקבה. הרי זה נהרג עליו אם הרג בזדון. או גולה אם הרג בשגגה. והוא שכלו לו חדשיו. אבל אם נולד לפחות מתשעה חדשים הרי הוא כנפל עד שישהה שלשים יום וההורגו בתוך שלשים יום אינו נהרג עליו

האם זו גם דעת השולחן ערוך ?

תודה!
אסי