מנחות דף עט:

א) מתני׳ ולד תודה ותמורתה והמפריש תודה ואבדה כו׳
ולא ולדה ולא חילופה ולא תמורתה.

לכאורה יש להעיר מדוע ברישא נקט ולד,תמורתה, חילופה.
ובסיפא נקט ולד, חילופה, תמורתה. וצ״ע.

ויש להקשות עוד דהנה עיין בהמשך הגמרא (וברש״י כת״י ושיטה מקובצת ורש״ש), שמבואר שחילופה נלמד מ״יקריבנו״ ואגב גררא נקט לה וא״כ צ״ע מדוע נקט ״חילופה״ קודם ״תמורתה״ הרי אגב גררא הוא והל״ל בסוף. וצ״ע בזה.


ב) רש״י ד״ה לא שנו - הא דתנן לא ולדות וחליפין טעונין לחם.
ד״ה אבל לפני כפרה - אם הקריב לולדות ולתמורה ולחליפין טעונין לחם.

והנה החילוק ״לפני כפרה ולאחר כפרה״ אינו נוגע כלל כלפי תמורה, וכמבואר בהמשך הגמרא, ושפיר השמיט רש״י תמורה בד״ה לא שנו. אולם צ״ע מדוע בד״ה אבל לפני כפרה הזכיר תמורה וצ״ע.

ועיין רמב״ם פרק יב הלכות פסולי המוקדשין הלכה ח ובספר מפתח שם וצ״ע בכל זה.