חגיגה דף ט,ב:

שאלות על "ואי סלקא דעתך קסבר רבי יוחנן: לילה "אינו מחוסר זמן" אפילו שתים בלילה ואחת ביום, מביא" (שורה 7 מלמעלה):

רבי יוחנן אמר שני מקרים:

1) אחת בלילה, ושתים ביום, מביא.
2) שתים בלילה ואחת ביום, אינו מביא.

לפי המקרה הראשון, אנחנו לא יכולים לומר אם רבי יוחנן סובר "לילה "אינו מחוסר זמן" או לילה "מחוסר זמן"", כי כתוב שהוא מביא קרבן נוסף על טומאתו השניה.
אבל למקרה השני, אנחנו יכולים לומר שרבי יוחנן סובר לילה "מחוסר זמן", כי אם הוא סובר לילה "אינו מחוסר זמן", הוא צריך להביא קרבן! אבל כתוב "אינו מביא".
וזה סותר רב פפא שאמר: "קסבר רבי יוחנן: לילה אינו נחשב "מחוסר זמן" (שורה 3 מלמעלה).

על זה רב פפא עונה: כשרבי יוחנן אומר המקרה השני (שתים בלילה ואחת ביום, אינו מביא), זה לא הדעה של רבי יוחנן, אבל רבי יוחנן מביא
את ההלכה הזו לדברי האומר "לילה מחוסר זמן" !
ולמקרה הראשון (אחת בלילה שתים ביום, מביא), זה הדעה של רבי יוחנן שסובר "לילה אינו מחוסר זמן"!

האם זה נכון ?

שאלות על ההמשך: "לדברי האומר פשיטה...קא משמע לן כדרב יוסף":

על התשובה שנתן רב פפא: "כי קאמר רבי יוחנן במקרה "שתים בלילה ואחת ביום, אינו מביא", לדברי האומר "לילה מחוסר זמן"",
הגמרא מתמהה: זה פשוט מה שאמר רבי יוחנן, אז מה החידוש שבא ללמד אותנו רבי יוחנן !

ואחר כך, הגמרא אומרת: "שתים ביום ואחת בלילה איצטריכא ליה" וכו...

השאלות שלי הם:

1) כשהגמרא אומרת אחר כך: "שתים ביום ואחת בלילה איצטריכא ליה". מי אומר את זה: רב פפא ?

2) כנראה, כשהגמרא (או רב פפא ?) אומרת "שתים ביום ואחת בלילה איצטריכא ליה", היא חוזרת על מה שאמרנו.
כלומר בתשובה של רב פפא ב "כי קאמר רבי יוחנן לדברי האומר "לילה מחוסר זמן" ", אמרנו במקרה הראשון (אחת בלילה, ושתים ביום, מביא),
זה הדעה של רבי יוחנן שסובר "לילה אינו מחוסר זמן". ועכשיו הגמרא (או רב פפא ?) חוזר על זה ואומר שזה לא דעה של רבי יוחנן, אבל זה לדברי האומר "לילה מחוסר זמן" !

האם זה נכון ?

והחידוש שבא ללמד אותנו רבי יוחנן הוא דווקא על המקרה הראשון (אחת בלילה ושתים ביום מביא) לדברי האומר "לילה מחוסר זמן".

והחידוש הוא: "סלקא דעתך אמינא כאתקפתא דרב שישא בריה דרב אידי ".
כלומר, אם לא היו לנו את דברי רבי יוחנן על מקרה "אחת בלילה ושתים ביום",
אולי היה עולה על דעתו לומר במקרה הזה שהוא צריך להביא רק קרבן אחת, כי הראיות לא מצטרפות.
כי הראייה הראשונה היתה בזמן שאינו ראוי לחייב קרבן נפרד,
ואם כן יתכן שגם אינה יכולה להצטרף עם הראיות הנוספות ולחייב קרבן נפרד !
(כקושיא של רב שישא בריה דרב אידי על הסבר של רב יוסף על דברי רבי יוחנן, כמבואר בכריתות ח,א).

לכן אנחנו צריכים את דברי של רבי יוחנן "אחת בלילה ושתים ביום מביא ", כדי ללמד אותנו שאין להתחשב בקושיה של רב שישא בריה דרב אידי על הסבר של רב יוסף על דברי רבי יוחנן,
וההסבר על המקרה הזה ("אחת בלילה ושתים ביום מביא ") היא כמו רב יוסף שאמר: כשם שמצאנו בכל זב בעל שלש ראיות, שהראיה הראשונה, אף שאין שם זיבה עליה אלא קרי בעלמא היא,
בכל זאת מצטרפת היא אחר כך לשתי ראיות נוספות של זיבה כדי לעשותו זב בעל שלש ראיות, הוא הדין כאן, אף שהראיה הראשונה היתה בלילה, קודם לשעה שיצא לידי חיוב קרבן,
והיא היתה אז נחשבת להמשך הזיבה הראשונה, מכל מקום, לאחר מכן היא מצטרפת לשתי הראיות של הזיבה החדשה, והרי זה כמי שראה שלש ראיות של זיבה חדשה
(כמבואר בכריתות ח,א).

האם זה נכון ?


בברכה,