התלמוד במסכת מנחות דפים סה וסו, מביא 8 הוכחות מתנאים שונים למה המשמעות של ממחרת השבת זה ממחרת יו"ט ראשון של פסח ולא כדעת הבייתוסין - ממחרת שבת בראשית.

אולם למרבה הפלא, הרמב"ם (בהלכות תמידין ומוספים פרק ז' הלכה יא) מביא הוכחה שונה מכל ההוכחות שבתמוד:

"כָל כָּךְ לָמָּה? מִפְּנֵי אֵלּוּ הַטּוֹעִין שֶׁיָּצְאוּ מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל בְּבַיִת שֵׁנִי, שֶׁהֵן אוֹמְרִין שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה "מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת" (ויקרא כג,יא) הוּא שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ חֲכָמִים שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא שַׁבַּת יוֹם טוֹב; וְכֵן רָאוּ תָּמִיד הַנְּבִיאִים וְהַסַּנְהֶדְרִין בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁהָיוּ מְנִיפִין אֶת הָעֹמֶר בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, בֵּין בַּחֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת.
וַהֲרֵי נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה" (שם כג,יד), וְנֶאֱמַר: "וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי" (יהושע ה,יא); וְאִם תֹּאמַר שֶׁאוֹתוֹ הַפֶּסַח בַּשַּׁבָּת אֵרַע, כְּמוֹ שֶׁדִּמּוּ הַטִּפְּשִׁים, הֵיאַךְ תָּלָה הַכָּתוּב הֶתֵּר אֲכִילָתָן לֶחָדָשׁ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ הָעִקָּר וְלֹא הַסִּבָּה, אֶלָּא נִקְרֹה נִקְרָה? אֶלָּא מֵאַחַר שֶׁתָּלָה הַדָּבָר בְּמָחֳרַת הַפֶּסַח, הַדָּבָר בָּרוּר שֶׁמָּחֳרַת הַפֶּסַח הִיא הָעִלָּה הַמַּתֶּרֶת אֶת הֶחָדָשׁ, וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל אֵי זֶה יוֹם הוּא מִימֵי הַשָּׁבוּעַ.

מניין לו לרמב"ם ההוכחה הזו?