הוא נכנס לתוך בית המדרש סהרורי, הסתובב אנה ואנה בחוסר שקט משווע, ''תשב, פתח גמרא'' הציעו לו האברכים אבל הוא לא היה פנוי ללמידה, אשתו ילדה הבוקר, הוא מסתובב תזזיתי ומסיח את דעתם ממחלוקתם, הוא שומע את הרב צועק פתאום על התלמיד,

''או שתצא לגלות או שתקבל עליך נידוי''

והוא נכנס להלם, בבאת אחת הוא שכח את הצרות הקטנות שאשתו ילדה בן, כמה הוא ריחם על הרב שיישאר לבד בלי התלמיד, ייאלץ עכשיו ללמד את הקירות של בית המדרש במקום, כמה ריחם על התלמיד שכל כך התבייש, ייאלץ לכתת רגליים בדרכים ובמקלטים, ילך לגור עם רוצחים שפלים, כל כך הוא אוהב ללמוד אצל הרב שלו, כל כך הוא אוהב לשאול אותו שאלות, מה הוא יעשה עכשיו בגלות לבד, במקלט עם רוצחים עבריינים שכל היום מתפללים שימות הכוהן הגדול, איך יכול אדם לקבל על עצמו נידוי, הוא שכל כך חברתי ולומד כל היום בחבורה, איך ישב בודד כמו זב ומצורע, מאיפה תבוא להם הישועה לרב ולתלמיד, איך לעצור את השגגה שיצאה מלפני השליט.

הוא רואה שהתלמיד מתבייש שהרב הבין אותו לא נכון, ממשמש את תפילו שמוסתר בתוך שרוולו ומאמץ את מוחו תוך כדי שמשמש את תפילת ראשו, שהשם יבטל את רוע גזרו, הוא רואה את הרב שלא מוצא מנוחה כי עם שאלות כל הזמן אי אפשר ללמוד ולהתקדם, משבש את לו את הלימוד עם מה יהיה ואיך יהיה.

ולפתע הוא נעמד האיש התזזיתי מול הרב, יש לו שאלה שלא סובלת דיחוי, הוא לא יודע מה לעשות עם הרך היילוד שנולד לו, הוא מתלבט אם לקרוא לו מושה-טושה או טושה-מושה כי הוא נולד עם שתי גולגולות, ''אז מה השאלה?'' שואל אותו הרב, והוא עונה לו שהוא לא יודע אם לפדות אותו לכוהן פעם אחת או לפדות אותו פעמיים כפליים, ילד ראשון שלו הוא, כל כך התפלל לבן ראשון, שיהיה לו ראש טוב, עכשיו השם נתן לו במתנה כהנה פעמיים, הוא שמח כל כך על הראש הראשון והשני, ראש השנה כל השנה אצלו עכשיו בלי אומן, שאל אותו הרב אם אפשר לצמצם את הראשים, אבל הוא כל כך מאושר שאי אפשר לצמצם, אם כך ''פדה תפדה'', אמר לו הרב שישלם כפליים, על הראש הראשון ועל הראש השני גם.

אז הוא הרים את שרוולו השמאלי וקשר עם ידו הימנית את הרצועה על הזרוע השמאלית שלו, ליפף אותה שבע פעמים אחרי שהוא דאג לקבע את תפילו על שריר הבייספס השמאלי שלו, הלב שלו ראה את זה והתחיל לפמפם משמחה, אחר כך הוא לקח את הקופסא השניה והניח אותה למעלה, בקצה הגובה העליון של קומתו כדי שישמור אותו האל מלהיות טמא בנגע אחד של צרעת, מתח את הרצועה לצדדים עד שזה עטף לו את כל השיער, חש פימפומים במרפס הקדמי שלו כאילו הוא תינוק בין יומו.

פתח את ארון הקודש ונעמד כנגדו והתנדנד קדימה ואחורה בלהט, חשבו העם שיצעק שיר המעלות ממעמקים, אבל במקום הוא צורח ''על איזה ראש יניח התינוק תפילין בבר מצוה''