בתוספות ד"ה "והקורא" מביא ר"ת הוכוחות כי הסדר של הפרשיות הן: קדש, והיה כי, והיה אם, שמע.

ואלה ההוכחות:

וקשה לר"ת דאמאי פלגינהו שקורא שתיהן הראשונות מימין וכל האחרונות משמאל היה לו לומר ראשונה מימין וכל אחרות משמאל או איפכא דג' ראשונות מימין ורביעית משמאל כמו גבי נר מערבי דפרק שתי הלחם (לקמן דף צח:) דיליף דנרות של מנורה מזרח ומערב מונחים מדכתיב בנר מערבי לפני ה' מכלל דכולהו לאו לפני ה' ולא אמרינן חצי הנרות לפני ה' וחצי האחר לאו לפני ה' - באותו דף יש הרבה דוגמאות הפוכות. למה ר"ת נתפס לדוגמא היחידנית הזו?

ומפרש ר"ת קדש והיה כי יביאך מימין של קורא ומשמאל של קורא הוי שמע מבחוץ ואחריה והיה אם שמוע מבפנים וניחא השתא מה שחלקו

וכן פירש רבינו חננאל בסנהדרין (דף פט.) כל בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול כגון קדש ושמע - איפה זה מופיע בר"ח?

וכן רב האי גאון והיה מניח סימן הויות להדדי פי' והיה כי יביאך והיה אם שמוע פנימיות זו אצל זו - בהלכות תפילין לרב האיי גאון, תרגום (ז.408.3) נאמר ההפך: "ויכניס פרשיות על הסדר. קדש-לי והיה-כי-יביאך מימין הקורא שהוא שמאלו של מניח. שמע והיה-אם-שמוע משמאלו של קורא שהוא ימינו של מניח....
ומכניס את הפרשיות על הסדר. קדש-לי. והיה-כי. שמע. והיה-אם.

ספר העיטור שער א - הלכות תפילין דף נח עמוד ב
ומניח הפרשיות כסדר קדש לי והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע... נמצאת למד מדברי רבינו ז"ל (רב האי גאון) שסדר הויות אינן באמצע וכן עיקר.

למי פתרונים להוכחות של ר"ת שאין להם בסיס מהמקורות שהוא עצמו מביא?