במחלוקת רבנן ורבי יהודה ,
"וטהורים שנכנסו לפנים ממחיצתן להיכל כולו בארבעים , מבית לפרכת אל פני הכפרת במיתה
רבי יהודה אומר כל היכל כולו ומבית לפרכת בארבעים , ואל פני הכפרת במיתה"

הרמב"ם כמובן פוסק כדעת רבנן וזו לשונו
"והנכנס לקדש חוץ לקדש הקדשים שלא לעבודה או להשתחוות בין הדיוט בין גדול לוקה ואינו חייב מיתה שנאמר אל פני הכפורת ולא ימות על קדש הקדשים במיתה ועל שאר הבית בלאו ולוקה".

בטעמי המקרא , צריך להבין את הפסיקה
"וְאַל־יָבֹ֤א בְכׇל־עֵת֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת אֶל־פְּנֵ֨י הַכַּפֹּ֜רֶת אֲשֶׁ֤ר עַל־הָאָרֹן֙ וְלֹ֣א יָמ֔וּת"

"אל הקודש" ביחד עם "מבית לפרוכת" לכאורה זו דעת רבי יהודה בניגוד לפסיקה ומדוע סודרו כך הטעמים שהרי האתנחתא מפסיקה בין ההיכל עם קה"ק לבין הארון הנמצא בקה"ק ? אלא שהטעמים על "מבית לפרוכת" למעשה יוצרים פיסקה בתוך פיסקה אולי ללמד
"מ"ט דרבנן אי ס"ד כדקאמר ר' יהודה לכתוב רחמנא אל הקודש ואל פני הכפרת ולא בעי מבית לפרכת ואנא אמינא היכל מיחייב מבית לפרכת מבעיא מבית הפרכת דכתב רחמנא למה לי ש"מ במיתה".

מתי וע"י מי נקבעו טעמי המקרא ?