גם לאחר שקראתי את כל המאמרונים המצורפים באתר על סיפור יוסף הבבלי ור"א בן שמוע, התקשיתי להבין 'לשמחה מה זו עשה' בעניין פיגול על חצי מתיר למחר שנפסל, ודווקא על הדעה שנדחתה להלכה ( מפני שיסודה ברבי אליעזר ובית שמאי ).
למה התעקש כ"כ וממה סו"ס התלהב כ"כ יוסף הבבלי ? מדעה בהלכה שלא נכחדה עדיין למרות שנדחתה מפסק ההלכה המקובל ? מה יש בה בהלכה זו שגרם לו לכל זה ? האם זו הלכה עם משמעויות מרחיקות לכת, יומיומית, רעיון על ?
טרם שאנסה לענות מה שאני חושב בעניין, אבקש לקרא מה חושבים המשתתפים בפורום במענה לשאלתי.