לא פעם אני מבקש בפורום הוכחות ולא סברות, ונענה בסברות. הנה דוגמא כמה סברות זה בנין קלפים, עד כדי כך, שאמורא מפסיק ללמוד אצל "בעל סברות" והולך ללמוד אצל בעל "הוכחות תנאיות".

ואף מוכיח לבעל הסברות כמה הסברות שלו לא מחזיקות מים.

תלמוד בבלי מסכת זבחים דף צו עמוד ב

רב יצחק בר יהודה הוה רגיל קמיה דרמי בר חמא,
שבקיה ואזיל לרב ששת.
יומא חד פגע ביה, אמר ליה: אלקפטא נקטן ריחא אתי לה ליד (רש"י: משל הוא על גסי הרוח משתדלין לעמוד במקום גדולים [ואמר] הדוכוס אחזני בידי וריח המלוכה נקלט לתוך ידי ), משום דאזלת לך לקמיה דרב ששת הוית לך כי רב ששת? (נימת זלזול).

א"ל: לאו מש"ה, מר כי בעינא מילתא פשיט לי מסברא, כי משכחנא מתניתא פרכא לה, רב ששת כי בעינא מילתא מיניה פשיט לי ממתניתא, דכי נמי משכחת מתניתא ופרכא, מתניתא ומתניתא היא.

אמר ליה: בעי מיני מילתא דאיפשיט לך כי מתניתא,
בעא מיניה: בישל במקצת כלי, טעון מריקה ושטיפה או אין טעון?

א"ל: אינו טעון, מידי דהוה אהזאה.
והא לא תנא הכי! א"ל: מסתברא כבגד, מה בגד אינו טעון כיבוס אלא מקום הדם, אף כלי אינו טעון מריקה ושטיפה אלא במקום בישול. (שוב קביעה על פי סברא).

א"ל: מי דמי? דם לא מפעפע, בישול מפעפע! (הפכחת הסברא בסברא נגדית).
ועוד, תניא: חומר בהזאה ממריקה ושטיפה, וחומר במריקה ושטיפה מבהזאה; חומר בהזאה, שהזאה ישנה בחטאות החיצונות ובחטאות הפנימיות וישנה לפני זריקה, מה שאין כן במריקה ושטיפה; חומר במריקה ושטיפה, שהמריקה ושטיפה נוהגת בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים, בישל במקצת הכלי - טעון מריקה ושטיפה כל הכלי, מה שאין כן בהזאה!

א"ל. אי תניא תניא. וטעמא מאי? אמר קרא: (ויקרא ו) ואם בכלי נחשת בושלה, ואפילו במקצת כלי.

לא רק הוכחה ממשנת תנאים אלא אף דיוק מפסוק המפריך כל סבראה אחרת.

מכאן התביעה שלי לתרוצים על פי מקןרות ולא על פי סברות.