הוא אהב את החגים, ימים של חופש מהעבודה, חופש מניקיונות בבית והתעסקויות במטבח, הוא היה מתעטף בבגדי חג לבנים, נכנס לתוך סוכתו המקושטת ומתכסה בהילה חדשה שהקרינה עליו הסוכה ומשאיר את הבית מאחור שתתמודד עם אשתו לבד.

אשתו צריכה אותו לידה במטבח, לא מתמודדת לבד, צועקת לו משם שיכנס לנקות את הסיר מאמש, הסיר עם שומן הבשר שנותר דבוק בדפנות האלומיניום, היא לא אוהבת למרוק ולשטוף, אף אחד לא אוהב למרוק ולשטוף שומנים, בטח לא סיר בשר שעומד יומיים בחוץ, גם הוא לא מת על זה, כל ההתעסקות הזאת עם חתיכות בשר מאמש שנבלעות בדפנות האימייל גורמות לו געגוע לסוכה שמחכה לו בחוץ,

אז במקום למרוק ולשפשף ולשטוף, הוא ממלא את זה במים חדשים, מבשל בשר חדש עם טעם של בשר של פעם, ''מקסימום ננקה את הסיר אחרי חג הסוכות'' הוא אומר לעצמו, אחרי שיפנה בבוקר מסוכתו וילך לאוהלו.

אשתו מתעצבנת עליו , לא אוהבת את הטעם של פעם בבשר, טעם של ארוחה שהייתה שנמשך לה שבע ימים בפה, כבר מחכה שיעבור זמן האכילה כדי שבעלה יברך בברכון ואז תוכל לעשות מריקה ושטיפה יסודית לטעם של בשר של פעם שתקוע בתוך הפה.

עומדת במטבח לבדה וחשה חסרת אונים, מקפלת שרוולים וטומנת את הידיים עמוק בתוך הציר החום, מורקת את זה מבפנים ושוטפת גם מבחוץ, חושבת על בעלה שאכל מזה ונגעלת, כאילו היה הוא גוי, אז היא שוטפת את זה בשנית במים רותחים ופעם נוספת שוטפת במים הקרים גם.

למחרת היא הכינה לו סיר בשר קדוש עם ירקות שורש, ארוחת חג חגיגית שנותנת טעם לחיך, וסיר נוסף עם בשר קדוש-קדוש מעורב בבשר קדוש-קל במיוחד בשביל בעלה החמוד והשמן, הרבה טעם לחיך נתן לו הסיר הראשון, לעומת הסיר השני שלא נתן לו טעם,

עכשיו היא לא יודעת מה לעשות במטבח, האם למרוק ולשטוף את הסירים למרות שבעלה לא אהב את הבשר או להשאיר את זה ככה בלי למרוק ולשטוף.
החיים במטבח קשים במיוחד עכשיו בחג שבעלה ברח לסוכה, במיוחד שהבשר לא נתן טעם,
החיים קשים בלי טעם של בשר.
ממש תישע בוב.