באחת משבתות נח בעת מפגש משפחתי, דרשתי כך ( על דרך דרש כמובן ):
מה טעם ראתה התורה לספר לנו את כל סיפור העורב והיונה, שלכאורה הם שוליים לסיפור שואת המבול לבני האדם ?
ציינתי שהעורב טען כנגד נח ששלח אותו, (במשמעות - גרש, כמובא במדרשים ), שבשילוחו סיכן את קיום מין העורב. וטען העורב שנח אינו נוהג כראוי ואינו צדיק.
ונענש העורב שכל דיבורו יהיה מעתה כקורא 'רק' ( 'עורב רק' כמובא בסנהדרין קח, אבל השווה לפירש"י שם ), כלומר כצועק 'רק רע כל היום' כי טענתו היתה שגם נח ככל שאר בני אנוש נופלים תחת הגדרת הקב"ה על בני דור המבול 'וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום'.
וכנגד הטענה השוללנית המוחלטת הזו, יצאה היונה שכנסת ישראל נמשלת בה, הטוענת שיש להביא טרף בפיה ( טרף- טרפון, לכן דווקא רבי טרפון עסק בזה ) כלומר בדיבור ואמירה נגדית לאמירת העורב, לאמר שיש לקחת לדוגמה את הזית ממנו מפיקים שמן זית זך כתית למאור ולשמן המשחה, ואף לנסכים, כי אף שהוא עצמו באמת מרורים, אבל ע"י כתיתתו אפשר להפיק ממנו את השמן המעולה. משמע לא כל מה שנראה רע הוא רע מוחלט. וזה תפקידו של עם ישראל לגבי העולם, שאעפ"י שיש בו צדדים רעים, עם ישראל פועל לתיקונו.
ולכן ר' טרפון סבור שאין מדליקים אלא בשמן זית בלבד לשבת, כלומר לרמוז לעניין השבת ולעת"ל בהשלמת התיקון. וכן אצלנו שמנסכין שמן לעצמו מצד זו המעלה שבו, וכן על זה הדרך ר' טרפון היה מטהר ממזרים ע"י כתיתתם לכתחילה ע"י שנושא שפחתו, שמאבד אמנם יחוסו אבל מטהר בניו לבוא בקהל.
ואפשר מן הסתם לשפר בהרבה דרוש זה אם ייאמר ע"י מישהו חכם ממני...