זה נראה שחצי המסכת עוסקת בפיגול.

א: האם מוזכר היכן שהוא שדין פיגול הוא בין שוגג ובין מזיד?
כלומר, הכהן המפגל, זה לאו דוקא אם במזיד הוא מפגל, אלא גם בשוגג?
ומה לגבי אונס (אם שייך בכלל לצייר כזה ציור של אונס, כגון שהיה תינוק שנשבה וחשב משום מה שצריך לאוכלו בתל אביב).

ב: בענין הדין של עד שיקרבו כל מתיריו,

אם כהן חישב מחשבת חוץ לזמנו בזמן השחיטה למשל, ועכשיו הוא ישאל רב האם להמשיך את עבודת הקרבן או לא, האם זה ברור שהרב צריך להורות לו להפסיק? בעצם הקרבן כבר פסול בשלב הזה. ויקבל דין יותר חמור של פיגול, אם ימשיך את יתר העבודות.
ולפי זה, כאשר הוא ממשיך לעשות את יתר העבודות, האין הוא פושע? הרי הוא מקריב קרבן פסול. או שנאמר שבמילא כבר עבר את העבירה שפיגל, ואין כאן תוספת עבירה ויכול להמשיך?
נראה מסברא כצד הראשון.
אולי יש על זה דברים מפורשים?