ר"ש בן יוחי אומר: קבריהן של עובדי כוכבים אין מטמאין, שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם; אתם קרויין אדם ואין עובדי כוכבים קרויין אדם.


ושם אדם נתייחד אל המין אנושי מצד הצורה האלקית הכוללת... כי הצלם האלקית נקרא כן, דכתיב: ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו כו'... ואמרו ז"ל, אתם קרואין אדם ואין העכו"ם קרואין אדם.

(עקידת יצחק שער ח, פרק החיבור)


כלומר שהאומה הזאת אצל שאר העמים הוא במדרגת המין האנושי אצל שאר המינים.

(עקידת יצחק, שער פ"ב)


האדם וגו' - במסכת שבת וז"ל (אמר רבי יהודה) [היה רבי מאיר אומר] מנין שאפילו גוי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול, (דכתיב) [תלמוד לומר] אשר יעשה אותם האדם וחי וגו' כהנים לוים ישראלים לא נאמר אלא האדם עד כאן, פירוש לצד שהוקשה (לרבי יהודה) [לרבי מאיר] יתור האדם, עוד הוקשה לו למה דיבר הכתוב בלשון נסתר, שהיה לו לומר אשר תעשו אותם כדרך שהתחיל לדבר ושמרתם וגו' לנוכח, ומכח זה דרש שנתכוון למי שלא היה שם באותו מצב, שאינו לא כהן ולא לוי ולא ישראל, ומי זה הוי אומר זה גוי. והתוספות ז"ל הקשו מברייתא (ב"מ קיד:) שדרש רבי שמעון פסוק (יחזקאל לד לא) אדם אתם, אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם, ואמרו שיש לחלק בין אדם להאדם עד כאן.
וכמו כן ראיתי בספר הזוהר (בראשית כה:) שחילוק זה אמיתי מצד עצמו, והוא דבר שבמנין תלוי כידוע ליודעי חן שחשבון המעולה הוא של אדם, ולא של האדם, כי המוסיף גורע. ואולי כי כשעוסק הגוי בתורה גם עליו יהיה כתר זה ליקראות אדם, וכפי זה אות ה"א שבהאדם הוא ריבוי הגוי שגם הוא יקרא אדם כשעוסק בתורה, ואין אות הה"א כאן מעיקר השם, והבן. [מבאר שהמילה 'אדם' מיוחדת רק לישראל, אך 'האדם' מכוונת גם לגויים, כנדרש במקום אחר בחז"ל.]

(אור החיים, ויקרא יח, ה)