על תמיהת הגמ' וכי יעלה על הדעת שר"מ לא סבר דיו מהפס' של 'אביה ירוק ירק' יש לענות גם כך:
בזמנו דרשתי על הפרשה כדברים הבאים:

בסוף רשת בהעלותך מסופר על מרים ואהרון ש"מדברים אודות משה אחיהם" ולפי חז"ל הייתה טעותם בכך שהשוו את משה לעצמם בדרגת הנבואה ולא הבינו שכל נבואתם הינה מכוחו של משה רבינו. וכמו שחז"ל מתארים שהיה משה דומה לנר שממנו נדלקים שאר הנרות.
לאחר שנענשת מרים בצרעת מבקש אהרון ממשה שיסלח למרים ויתפלל עליה, משה רבינו מוחל בלב שלם ואכן מבקש מה' שירפא את מרים אך בניגוד למקרים אחרים בהם תפילת משה נושאת פרי כאן עונה ה' במשל שמטרתו להסביר למה כאן אין מקום למחילה. התשובה ניתנת במשל:" ואביה ירוק ירק בפניה - הלא תכלם שבעת ימים " ולכאורה קשה על משל זה שהרי אנו מצפים מילד מחונך שעשה מעשה חמור וקיבל עונש שלא יברח מהוריו אלא אדרבה ינסה לכפר על המעשה, לבקש סליחה ולהודות בחטאו, ומהי אם כן תשובת ה'?
על כן חשבתי שצריך לקרוא משל זה בצורה של "לשון סגי נהור" היפוך הדברים כדי לשמור על כבוד שמים, הכוונה באמת הייתה "והיא ירקה בפני אביה!!!" הלא תכלם לפחות חודשיים מחוץ לבית שלא ידעה להעריך אותו, והפגיעה שלה בך משה שווה כאמור לפגיעה באביה ועל מעשה כזה לא שייכת מחילה!!! למדנו אם כן מפרשה זאת לא רק את חומרתה של לשון הרע אלא גם על החומרה המיוחדת בדיבור על האבא, בפרשה הבאה נראה את חטאם של המרגלים שלא למדו ממרים ודיברו על אימם של ישראל ואכן גם להם לא הייתה מחילה!...

אם כן לפי הנ"ל כלל אין כאן כ"כ לימוד של ק"ו אלא היקש בלבד ומשל למעשיה החמורים של מרים ש'דיברה באביה' ועל זה צריכה היתה להכלם (אומנם יש אולי גם ק"ו בחומרת הדיבור על אב בנבואה לעומת אב ביצירה אך יש לפרוך ק"ו זה...)