דף לד עמוד ב:
קיבל הכשר ונתן לפסול כו'. וצריכא, דאי אשמעינן פסול, הוה אמינא מאי פסול? טמא, דחזי לעבודת ציבור, אבל שמאל לא; ואי אשמעינן שמאל, דאית ליה הכשירא ביום הכיפורים, אבל כלי חול לא;

מהו הכשר זה שביום הכפורים?
המשנה ביומא דף מז עמוד א אומרת: "נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה בִּימִינוֹ וְאֶת הַכַּף בִּשְׂמֹאלוֹ".
על זה שהכהן הגדול הוליך ביד שמאל את הקטורת להקטרתה בקדש הקדשים - אמרה הגמרא: דאית ליה הכשירא ביום הכיפורים.
הסבר:
ההכנה להקטרת הקטורת על ידי הכהן הגדול התחילה בהבאת כף זהב ריקה מלשכת הכלים ומחתה גדושה קטורת מלשכת בית אבטינס (זאת, לאחר שהכהן הגדול כבר התוודה את הוידוי השני, שחט את הפר, קיבל את דמו לתוך המזרק - ונתנו לכהן הממרס, נטל מחתה וחתה בה גחלים מסמוך למערב המזבח, ירד מהמזבח והניח את המחתה על הרובד הרביעי שבעזרה).
לאחר שהביאו את הכף והמחתה אל הכהן הגדול, שהיה בעזרה, הוא חָפַן מְלֹא חָפְנָיו קטורת מהמחתה, נתן אותה לתוך כף הזהב ופנה אל הרובד הרביעי של העזרה משם לקח ביד ימין את המחתה - עם הגחלים [1] - וביד שמאל החזיק את כף הזהב עם הקטורת בתוכה.
הגמרא,שם, תמהה על כך שעל הכהן הגדול להוליך ביד שמאל את הקטורת שהקטרתה בקדש הקדשים היא עיקר המצווה, ואילו את מחתת הגחלים יוליך לקדש הקדשים ביד ימין [2] . את תמיהתה מביאה הגמרא בלשון דימוי:
'יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא'?! - הדימוי הוא למעמד האזרחות, הווה אומר: איך ייתכן שאזרח-קבע – ('יציבא בארעא' היא הקטורת), יהיה במעמד נמוך יותר מהזר ('גיורא בשמי שמיא' [3] – הם הגחלים)?!


[1]
המחתה המדוברת כאן היא המחתה המוזכרת בסוף המשנה ביומא דף מז עמוד א, שהיא המחתה אותה הניח הכהן הגדול על הרובד הרביעי של העזרה ובה היו גחלי אש אותן חתה הכהן הגדול ממערב המזבח.
[2]
כל הפעולות למצווה, או/ו בעלי חשיבות, נעשות ביד ימין דווקא, כמו זריקת הדם על המזבח ועוד, ולכן יד ימין חשובה יותר מיד שמאל. חשיבות יד ימין קיימת בדינים שונים ולא רק במקדש. הדימוי כאן למעמד האזרח והגר דומה למה שכתוב (לא כברכה) בספר דברים פרק כח פסוק מג: ' הַגֵּר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבְּךָ֔ יַעֲלֶ֥ה עָלֶ֖יךָ מַ֣עְלָה מָּ֑עְלָה וְאַתָּ֥ה תֵרֵ֖ד מַ֥טָּה מָּֽטָּה'..
[3]
אין הכוונה כמובן לגר-צדק שהוא ישראל גמור, אלא לגר שהוא בן לעם אחר היושב בתוכנו. גר הוא גר-תושב, גוי שקבל עליו שבע מצוות בני נח (ראה בית הבחירה למאירי מסכת יבמות דף מח עמוד ב ובעוד מקומות).