א. בזונה גויה דלא קניא במשיכה. רש"י מפרש על פי דרכו שפוסק בענין זה כר"ל בכמה מקומות, דישראל מן התורה במשיכה ולא בכסף, וגוי בכסף ולא במשיכה, ולפי זה עיקר כוונת הגמרא בגויה דלא קניא במשיכה וממילא קניא בכסף, והבעילה היא התמורה, וכשנבעלת אחרי שקצצו שהטלה הזה הוא התמורה והאתנן, ממילא נחשבת הבעילה כנתינת כסף וקונה מיד את הטלה.

והתוס' ג"כ מפרשים תי' זה כר"ל רק לשיטתם צריכים לחדד זאת דתי' זה רק כר"ל ושלכן באמת יש בסמוך תי' נוסף.

ב. (בעמוד ב') ישבור ותבוא עליו ברכה. מסתבר שאילו היה זה איסור מדינא לא היה שייך סברא כזו, וכגון לקבל שכר שבת על תפילה ותקיעה, שלא נאמר יתקע ותבוא עליו ברכה ושלכן יהא שכרו מותר, אלא שכאן מלכתחילה כל האיסור אינו אלא קנס כדי שלא יעשה את המעשה, וכיון שמעשה זה רצוי לא קנסו בו.