א. דרבי שמלאי שמעיה. מסתמא היינו רבי שמלאי דלעיל (לו.) דדרשה בנציבין.

ב. א"כ קרו לן בי דינא שריא. ומ"מ לא ניצל מזה לגמרי, שהרי קראוהו בי דינא דשרי משחא.

ג. לההוא סבא. ידוע דברי תוס' בשם גאונים שכל מקום שנאמר ההוא סבא חוץ מכמה יוצאים מהכלל היינו אליהו הנביא. ואם כאן אינו מהיוצאים, לכ' איך מצטרף למנין המורים, ונצטרך בזה לדברי החת"ס בתשובה שבבואו הנה נידון כחכם מחכמי ישראל לכל ענין.

ד. אמר אביי וכו'. אין זה פשיטותא לבעיא דרבי אלעזר מההוא סבא, וההיא סלקא באיבעיא.

ה. על מנת וכו'. מתבאר כאן דתנאי בלשון על מנת קי"ל כאומר מעכשיו, ותנאי ד"אם" בלא מהיום היינו לכשיתקיים. ויש לעיין בתנאי שאינו בלשונות אלו, אי סתמא כאומר מעכשיו או לאו כאומר מעכשיו, וכגון הא דאמרו בגיטין יח: דאמר לעשרה כולכם כתובו שנים משום עדים והשאר משום תנאי. ונחלקו בזה רבותינו החלקת מחוקק והתורת גיטין וכמו שציינו המלקטים שם.

ו. (בעמ' ב'). סוסביל. רש"י פירש דאין ראשו ארוך. והיינו כגירסתו דלכו"ע אסור, אמנם לגי' תוס' דלכו"ע שרי, יתכן דראשו ארוך.

ז. והא הלכתא מסוטה גמירי לה. התוס' מפרשים כאן ובעוד מקומות דס"ט ברה"ר דטהור א"צ ללמוד מסוטה ומשם נלמד דס"ט ברה"י טמא. ולכ' מסוגיין ממש משמע לא כדבריהם, דהא כאן הנידון היה על ספק ברה"ר ואהא קאמרינן הלכתא מסוטה. ויל"ע.

ח. קורות נעץ. מה שפירש"י בין שדות או מקום הסמוך לרה"ר, היינו משום דרה"י שהוא רה"י גמור אף לשבת, יש לו מחיצות, ומוגבל הוא מרה"ר במחיצותיו, ולכן פירש"י בהני גווני דאין להם מחיצות והוו רה"י רק לענין ספק טומאה, דגדריו תלויין במקום סתר ולא כגדרי רשויות לשבת.

ט. כי אתו לקמיה דרבי ינאי וכו'. משמע דנהג כדברי רבי יוחנן דאין מורין כן, ולכן לא רצה לומר טהור, וגם לא רצה להוציא מפיו טמא שלא כדת, ולכן אמר הא מיא, כאומר הרי מים יש בשפע מה איכפת לכם להחמיר ולטבול. דהיינו דריו"ח ורבי ינאי סברי דלא נתקבלו דברי יוסי בן יועזר בזה.