הגמרא מקשה על רבי אליעזר בעניין קבלת בהמות גוים להקרבה:
"ויאמר שאול: מעמלקי הביאום חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבוח לה' א-לוהיך".
אם כן, כיצד נהג שאול כך שהרי אסור היה להקריב בהמות של גוים? מתקצת הגמרא: מאי מיטב? דמי מיטב. ומאי שנא מיטב? כי היכא דליקפוץ עליה זבינא (כדי שיאכלו למכרם בקלות).
ועדיין קשה: הלוא הפסוק מצטט את דברי שאול לשמואל: "למען זבוח לה' א-לוהיך"! אם כן, מדוע דחתה זאת הגמרא בתירוץ שולי?