א''ל רב חסדא לאבימי גמירי דעבודת כוכבים דאברהם אבינו ד' מאה פירקי הויין ואנן חמשה תנן ולא ידעינן מאי קאמרינן
גמרתנו מפליאה ממש מכמה צדדים:
א: מניין היה לא"א תורה שלא שנאה רבי (שקיבל במסורת ישירה כל שמסר משרע"ה) ב: מה היה בכל אותה תורה ארוכה? ג: האם גם בשאר חלקי התורה היה לא"א פרקים יתרים שלא נודעו לנו? ד: למה אנו לא קיבלנו כל אותן הלכות מסיני, הייתכן שגופי תורה חשובים כ"כ פשוט ייעלמו, האין 'התורה נצחית'?!? ה: כיצד ייתכן שבהלכות החמורות של ע"ז כבר האמוראים לא היו בקיאים, במיוחד שהיה כ"כ מעט חומר יחסית לדעת?
לענות על כל הנ"ל נראה פרק א של הרמב"ם בהלכות ע"ז: "א בִּימֵי אֱנוֹשׁ טָעוּ בְּנֵי הָאָדָם טְעוּת גְּדוֹלָה, וְנִבְעֲרָה עֲצַת חַכְמֵי אוֹתוֹ הַדּוֹר; וֶאֱנוֹשׁ עַצְמוֹ, מִן הַטּוֹעִים. וְזוֹ הָיְתָה טְעוּתָם: אָמְרוּ הוֹאִיל וְהָאֵל בָּרָא כּוֹכָבִים אֵלּוּ וְגַלְגַּלִּים אֵלּוּ לְהַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם, וּנְתָנָם בַּמָּרוֹם, וְחָלַק לָהֶם כָּבוֹד, וְהֶם שַׁמָּשִׁים הַמְּשַׁמְּשִׁים לְפָנָיו--רְאוּיִים הֶם לְשַׁבְּחָם וּלְפָאֲרָם, וְלַחְלֹק לָהֶם כָּבוֹד. וְזֶה הוּא רְצוֹן הָאֵל בָּרוּךְ הוּא, לְגַדַּל וּלְכַבַּד מִי שֶׁגִּדְּלוֹ וְכִבְּדוֹ, כְּמוֹ שֶׁהַמֶּלֶךְ רוֹצֶה לְכַבַּד עֲבָדָיו וְהָעוֹמְדִים לְפָנָיו, וְזֶה הוּא כִּבּוּדוֹ שֶׁלַּמֶּלֶךְ. ב כֵּיוָן שֶׁעָלָה דָּבָר זֶה עַל לִבָּם, הִתְחִילוּ לִבְנוֹת לַכּוֹכָבִים הֵיכָלוֹת, וּלְהַקְרִיב לָהֶם קָרְבָּנוֹת, וּלְשַׁבְּחָם וּלְפָאֲרָם בִּדְבָרִים, וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לְמוּלָן--כְּדֵי לְהַשִּׂיג רְצוֹן הַבּוֹרֵא, בְּדַעְתָּם הָרָעָה. וְזֶה, הָיָה עִיקַר עֲבוֹדָה זָרָה.... ז וְכֵיוָן שֶׁאָרְכוּ הַיָּמִים, נִשְׁתַּקַּע הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא מִפִּי כָּל הַיְּקוּם וּמִדַּעְתָּם, וְלֹא הִכִּירוּהוּ: וְנִמְצְאוּ כָּל עַם הָאָרֶץ וְהַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים, אֵינָן יוֹדְעִין אֵלָא הַצּוּרָה שֶׁלְּעֵץ וְאֶבֶן וְהַהֵיכָל שֶׁלְּבִנְיָן, שֶׁנִּתְחַנְּכוּ מִקַּטְנוּתָן לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶן וּלְעָבְדָן, וּלְהִשָּׁבַע בִּשְׁמָן. ח וְהַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ בָּהֶן כְּגוֹן הַכּוּמָרִין וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, מְדַמִּין שְׁאֵין שָׁם אֱלוֹהַּ אֵלָא הַכּוֹכָבִים וְהַגַּלְגַּלִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ הַצּוּרוֹת הָאֵלּוּ בִּגְלָלָן וְלִדְמוּתָן. אֲבָל צוּר הָעוֹלָמִים, לֹא הָיָה שָׁם מַכִּירוֹ וְלֹא יוֹדְעוֹ, אֵלָא יְחִידִים בָּעוֹלָם, כְּגוֹן חֲנוֹךְ וּמְתוּשֶׁלַח וְנוֹחַ וְשֵׁם וְעֵבֶר. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ, הָיָה הָעוֹלָם מִתְגַּלְגֵּל וְהוֹלֵךְ, עַד שֶׁנֻּלַּד עַמּוּדוֹ שֶׁלָּעוֹלָם, שְׁהוּא אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. ט כֵּיוָן שֶׁנִּגְמַל אֵיתָן זֶה, הִתְחִיל לְשׁוֹטֵט בְּדַעְתּוֹ וְהוּא קָטָן, וְלַחְשֹׁב בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וְהָיָה תָּמֵהַּ: הֵיאַךְ אִפְשָׁר ... וְלֹא הָיָה לוֹ לֹא מְלַמֵּד וְלֹא מוֹדִיעַ דָּבָר, אֵלָא מֻשְׁקָע בְּאוּר כַּשְׂדִּים בֵּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הַטִּפְּשִׁים. י וְאָבִיו וְאִמּוֹ וְכָל הָעָם עוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה, וְהוּא הָיָה עוֹבֵד עִמָּהֶן. וְלִבּוֹ מְשׁוֹטֵט וּמֵבִין, עַד שֶׁהִשִּׂיג דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְהֵבִין קַו הַצֶּדֶק, מִדַּעְתּוֹ הַנְּכוֹנָה וְיָדַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ אֶחָד, וְהוּא מַנְהִיג הַגַּלְגַּל, וְהוּא בָּרָא הַכֹּל, וְאֵין בְּכָל הַנִּמְצָא אֱלוֹהַּ חוּץ מִמֶּנּוּ. יא וְיָדַע שֶׁכָּל הָעָם טוֹעִים, וְדָבָר שֶׁגָּרַם לָהֶם לִטְעוֹת, זֶה שֶׁעוֹבְדִים אֶת הַכּוֹכָבִים וְאֶת הַצּוּרוֹת, עַד שֶׁאָבַד הָאֱמֶת מִדַּעְתָּם; וּבֶן אַרְבָּעִים שָׁנָה, הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ. יב כֵּיוָן שֶׁהִכִּיר וְיָדַע, הִתְחִיל לְהָשִׁיב תְּשׁוּבוֹת עַל בְּנֵי אוּר כַּשְׂדִּים וְלַעֲרֹךְ דִּין עִמָּהֶם, וְלוֹמַר שְׁאֵין זוֹ דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, שֶׁאַתֶּם הוֹלְכִים בָּהּ. וְשִׁבַּר הַצְּלָמִים, וְהִתְחִיל לְהוֹדִיעַ לָעָם, שְׁאֵין רָאוּי לַעֲבֹד אֵלָא לֶאֱלוֹהַּ הָעוֹלָם, וְלוֹ רָאוּי לְהִשְׁתַּחֲווֹת וּלְהַקְרִיב וּלְנַסַּךְ--כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּהוּ כָּל הַבְּרוּאִים הַבָּאִים; וְרָאוּי לְאַבַּד וּלְשַׁבַּר כָּל הַצּוּרוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעוּ בָּהֶן כָּל הָעָם, כְּמוֹ אֵלּוּ שְׁהֶן מְדַמִּין, שְׁאֵין שָׁם אֱלוֹהַּ אֵלָא אֵלּוּ. |