א. אני אמרתי אפדם בממונם בעוה"ז כדי שיזכו לעוה"ב והמה דברו עלי כזבים וכו', ואני יסרתי וכו' ואלי יחשבו רע. שמעתי אומרים לבאר בזה מה שמצינו בהרבה מקומות שמזכירים שהבוטח לא ייבוש, כמו בתפילה ולא נבוש כי בך בטחנו, ובמקראות בך בטחו אבותינו ולא בושו, בך ה' חסיתי אל אבושה לעולם, וכן הרבה, דמי שלא סומך על הקב"ה ובא בטענות ומענות, לסוף כשיתברר הכל ויווכח כמה הקב"ה חשב עליו הכל לטובה, הלוא אין לך בושה גדולה מזו, ולזה אומרים הלוואי שנזכה לבטוח בה' ואז לא נגיע לידי הבושה הזו.

ב. (בעמ' ב') מיד ותאמר האתון וכו'. בספר חיי עולם למרן הגרי"י קניבסקי זצ"ל מביא מחז"ל שאילו ניתן דיבור לבהמה לא היו יכולים לעמוד בפניה, וילפי מהאי עובדא דבלעם, ומבאר שם שבני אדם דרכם לטייח דבריהם, אבל הבהמה אילו היתה מדברת היתה אומרת את כל האמת כמות שהיא ללא כחל ושרק, ואנשים מעלמא דשקרא לא יכולים לעמוד בכך, בפני האמת ללא עטיפות של שקרים.

ג. שלא כעסתי עליכם כל אותם הימים. בספר שר שלום מבאר בזה איך קרה שנכשלו אותו דור דעה בבנות מואב ומדין. אלא שבשעה שאין איזון של גבורה ודין למדת החסד, החסד לא יכול לעצור בעצמו מלאהוב ולהתחבר לכל נברא באשר הוא. והבן מאד.

ד. תורה דכתיב בה אמת. לכאורה פשט הדברים שתורה היא גם דין, דין על פי התורה, ודין שנאמר בשעות שניות הוא משפט בלא התורה, והקב"ה דן כל שש שעות, בג' קמייתא בכח התורה משא"כ בג' שניות. ודוק.