אני כותב תובנות ראשוניות.
בהמשך אשתדל להעמיק בראשונים והאחרונים בסוגיא.
ואשמח כמובן לתגובת החברים בבית המדרש.
דף מח.
רב ושמואל פוסקים שהיתומים של המלווה איבדו את הכסף ואינם יכולים להישבע ללווה. (אם הלווה מת בחיי המלוה) - אין אדם מוריש שבועה לבניו.
פסיקה זו נשלחה לרבי אלעזר בארץ ישראל - שפסק הפוך - נשבעים ונוטלים.

שיטת רב ושמואל קשה מאד ואכן מוקשית מ-3 משניות , ומתורצת ע"י אוקמיתות.
הפסיקה נשלחה מאוחר יותר לארץ ישראל בימי רבי אמי שניסה לצמצם את דין רב ושמואל רק למקרה שהמלווה עמד בדין.
אך רב נחמן התקיף ודחה דעה זו ודין רב ושמואל קיים בכל מקרה.

יתירה מכך - בעמוד ב'
איקלע רב נחמן לסורא עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרו ליה ליתי מר נעקרא להא דרב ושמואל אמר להו איכפלי ואתאי כל הני פרסי למעקרא להא דרב ושמואל ?? אלא הבו דלא לוסיף עלה

כלומר רב נחמן מקפיד לא לעקור ואף לא לצמצם דברי רב ושמואל.
מאידך - מבקש לא להרחיב : הבו דלא לוסיף עלה.
יתירה מכך - רב נחמן עצמו , כדיין שיושב בדין , פסק (בעמוד א') שיחלוקו (כרבי יוסי, בדין המשנה ששניהם חשודים, ודין זה דומה למקרה שלנו, שאינם יכולים להישבע - רש"י) נגד שיטת רב ושמואל (רבו!)
פסיקה זו מתבססת על היפוך הגירסה במשנה כפי שלמדנו בדף מז.

תובנות :
פסיקת רב ושמואל קשה מאד - איבוד ממון המלוה - נשמע לא הגיוני ולא מוסרי.
לא פלא שמקשים ממשניות, ששולחים שוב ושוב לארץ ישראל, ומאוחר יותר אפילו לנסות לעקור דבריהם.
השיטה הארץ ישראלית - שונה לעומת זאת.
וזה קשור (כפי שביאר רש"י) - ל"רבותינו שבבל לעומת רבותינו שבארץ ישראל" - לעיל מז.

רב נחמן מקפיד מאד בכבוד רב ושמואל רבו.
אל תנסה רבי אמי לצמצם את דבריהם באוקימתא.
אל תעיזו רב חסדא ורבה בר רב הונא לעקור דבריהם.

אבל למעשה כדיין שצריך להתמודד עם החיים בבית הדין -
הוא פוסק על פי שיטה תנאית (ולצורך כך מתבסס על גירסה , שהפוכה מהגירסה במשנתנו. אגב - בתחילה - כפי שמופיע בתחילת הסוגיא מז. - לא ידע - לא מה הגירסא ולא כמו מי ההלכה)
ובכך יש לו מקור קדום יותר לאמוראים.
ועושה פשרה - יחלוקו.
כמו כן - משאיר את הדין בלא להרחיבו - הבו דלא לוסיף עלה.

בהמשך אף נקבע - (מח:)
אמר רב חמא (יושב בבבל!) השתא דלא איתמר הלכתא לא כרב ושמואל ולא כרבי אלעזר האי דיינא דעבד כרב ושמואל עבד דעבד כרבי אלעזר עבד.
בנוסף דוחים את מי שניסה להביא איגרת מא"י שהלכה דוקא כרב ושמואל.


דומני -
שבדרך זו הלכו גדולי הפוסקים שבכל דור דור -
מאידך קנאות לכבוד רבם ולשיטות הקדמונים
מאידך - פתרונות הלכתיים עם סימוכין.

כדוגמת חידושו העצום של מרן הרב אברהם שפירא זצ"ל בדין אלמנת צה"ל
שיכולה להינשא בתוך כ'ד חודש כי אפילו עדיף מבי ריש גלותא ואכמ"ל