שאלני א' מלומדי השיעור בדף היומי:

עולה מהסוגיא שאם טוען בעה"ב שאולין והנוטל טוען לקוחין, יש מצבים שבעה"ב נאמן. ואילו באותם מצבים בדיוק יטען בעה"ב גנובין, בשעה שהלה טוען לקוחין, אין בעה"ב נאמן, מהנימוק שאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן.

לכאורה גם כשבע"הב אומר השאלתי לו, כלומר בא הלה וביקש להשאילו וזה מה שעשיתי, והנה עינינו רואות שהנוטל הזה טוען לקחתי ממנו את אותם כלים, הרי גם בזה הנוטל גנב. אדם שאל כלים וטוען שהם לקוחין בידו, אין לך גנב גדול מזה. ואם כן גם כשבע"הב שומע את הנוטל אומר לקוחין והוא אומר לא כי אלא השאלתים לו, הרי הוא בעצם אומר שהנוטל גנב! ומדוע בזה לא חל הכלל של אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן.

בדוחק נצטרך לומר דבזה יתכן שהנוטל שכח. או אבדו לו ואישתמוטי קא מישתמט, ואין זה אחזוקי בגנבי.

ואלי יש לחדש טפי, דכיון דלא עשה מעשה גניבה בידיים אלא רק על ידי כחש ומרמה אין זה בכלל אחזוקי בגנבי.

שאלתי לחכמי בית המדרש בזה האם יש צורך בדוחק כעין זה, או שמא יש רעיון מרווח יותר. ואולי אף ידוע כבר על שמעירים זאת. יישר כח מראש.