שבועות לז:
מהו דתימא כו' השתא מיהת חיי נינהו "ולא שכיבי"
וכתב רש"י בסו"ד כל זמן שלא מת חי הוא כו'

יש להעיר מדוע כתב הגמרא לשון כפול חיי נינהו ולא שכיבי.

עוד קשה לי מה הביאור לההו"א דכיון דרוב גוססים למיתה הו"ל כאילו כבר מתו הנשים ופקע האישות. לכאורה פשוט הוא דכל זמן שלא מת, לא מת, ומדוע יש צד לחשוב אחרת ומה הסברא בצד זה.