פוסט של ורד נעם, שהתפרסם בקבוצת "יומי" בפייסבוק:

בין מבושים למלבושים

לתועלת הציבור אביא כאן מחדש את העיון בפתגם "נקטיה בכובסיה דלישבקיה בגלימיה", שנידון כאן בהופעתו הקודמת ב"מ קא ע"ב.

כוחו של קוצו של למ"ד – או: מסע בין מטאפורות
ביחס לדין השוכר שהמשנה מגבילה את האפשרות להוציאו, אומר רב הונא: ואם בא לרבות בדמיה, מרבה. רב נחמן מקשה לו, שהעלאת שכר דירה כמוה כהוצאת הדייר בכוח, שהרי לא יוכל לעמוד בו. טענה זו מנוסחת כפתגם: האי נקטיה בכובסיה דלישבקי בגלימיה הוא (ב"מ קא ע"ב).
אותו פתגם מופיע גם בשבועות מא ע"א לגבי מי שאין יורדין לנכסיו, אבל מנדים אותו, ורבינא מקשה לרב אשי שנידוי הוא דרך אחרת לגרום לו בכוח לשלם. כלומר, יש כאן אלימות אחת שמחליפה אלימות אחרת. אבל מה פירוש הפתגם?
רש"י מפרש: הרי הוא כאוחזו בביצים שלו עד שמניח לו טליתו... כובסיה על שם שתלויים (ככביסה). יש להודות שההסבר ללשון "כובסיה" נובע מדימוי מוזר במקצת.
והנה, במאמרו בלשוננו לו (19722), "לחקר הערוך", מצטט אברמסון מספר הערוך מקומות שבהם השתמש הערוך בר"ח, ומביא מערך כבס ב את הפירוש הבא:
פי' יחזיקנו במלבושיו כדי שיניח לו גלימא שלו, אף כאן כשמרבה לו בדמים אין לך הוצאה גדולה מזו, כלומר מלבוש המתכבס.
לפי נוסח זה, המשל הוא אדם שאוחז בבגד של חברו כדי שיניח לו בגד אחר, ולא כפירושו הצבעוני של רש"י - אוחזו בביצים שלו.
מניין בא פירוש רש"י? פשוט – מהשמטת האות למ"ד. אכן בנוסח דפוס ראשון בערוך גרס "מבושיו" במקום "מלבושיו", וכך הדפיס קוהוט במהדורתו. אבל בכל דפוסי הערוך האחרים: במלבושיו.
אכן, בתשובה שפורסמה ב"גאוניקה" ב 201, מבאר הגאון:
"זה יש עליו חלוק ושמלה. כי נקיט ליה בלבושיה מרפי שביק ליה לגלימיה".
שם עמ' 1911 כותב המהדיר ר' לוי גינצבורג כי כובסא לפי פירוש זה מקביל במדויק למילה הגרמנית Wasche (תוסיפו אומלאוט מעל הa), היינו "כביסה" במשמעות של בגד תחתון (=חלוק) ומכאן שגרסת "מלבושיו" בערוך היא הנכונה, ומכאן גם מובן ההמשך: כובסיה הוא "מלבוש המתכבס".
מה שקצת מוזר הוא, שבשרידי פירוש הר"ח מכ"י שפרסם אברמסון עמ' 217: ובכובסי פי' יח[זיק] במבושיו [ה]וא כלומ' משיך בה דמוציא בעל [כרחו] – ואם הר"ח הוא מקור פירושו של הערוך, היינו מצפים לגרסה "במלבושיו", ולא "במבושיו". האם השתבשה גם גרסת הר"ח בכתב היד באופן בלתי תלוי?