שאין סומכין עליו?

כך אומרת הגמרא אצלנו:
"ההוא דא"ל לחבריה: מנה מניתי לך בצד עמוד זה,
א"ל: לא עברתי בצד עמוד זה,
אתו תרי סהדי אסהידו ביה דהשתין מים בצד עמוד זה,
אמר ר"ל: הוחזק כפרן".

ובכן, אדם זה, שלא התאפק והשתין ברשות הרבים, לא רק שהוא בר דעת אלא גם מקיים מצוות חכמים!
שכך אומרת הגמרא במסכת בכורות דף מד עמוד ב:
"אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: משתינין מים בפני רבים ואין שותין מים בפני רבים; ותניא נמי הכי: משתינין מים בפני רבים, ואין שותין מים בפני רבים, ומעשה באחד שביקש להשתין מים ולא השתין, ונמצא כריסו צבה" (ועיין שם עוד מקרים מעניינים בנידון).

ואומר שם רש"י:
ואין שותין מים - דדרך תלמיד חכם להיות צנוע באכילה ובשתיה אבל להטיל מים לא ליהוי צנוע שמא ימתין ויסתכן.

ועד כמה היה מקובל להשתין ברה"ר ניתן ללמוד מרש"י אצלנו:
כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש - כי הכא שאין לאדם לשום אל לבו כל המקומות שהוא משתין שם מים להיות זכור עליהן.