כך אומרת הגמרא אצלנו: "ההוא דא"ל לחבריה: מנה מניתי לך בצד עמוד זה, א"ל: לא עברתי בצד עמוד זה, אתו תרי סהדי אסהידו ביה דהשתין מים בצד עמוד זה, אמר ר"ל: הוחזק כפרן".
ובכן, אדם זה, שלא התאפק והשתין ברשות הרבים, לא רק שהוא בר דעת אלא גם מקיים מצוות חכמים! שכך אומרת הגמרא במסכת בכורות דף מד עמוד ב: "אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: משתינין מים בפני רבים ואין שותין מים בפני רבים; ותניא נמי הכי: משתינין מים בפני רבים, ואין שותין מים בפני רבים, ומעשה באחד שביקש להשתין מים ולא השתין, ונמצא כריסו צבה" (ועיין שם עוד מקרים מעניינים בנידון).
ואומר שם רש"י: ואין שותין מים - דדרך תלמיד חכם להיות צנוע באכילה ובשתיה אבל להטיל מים לא ליהוי צנוע שמא ימתין ויסתכן.
ועד כמה היה מקובל להשתין ברה"ר ניתן ללמוד מרש"י אצלנו: כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש - כי הכא שאין לאדם לשום אל לבו כל המקומות שהוא משתין שם מים להיות זכור עליהן.
טוען....
הודעה ראשית օ הודעה ראשית ללא תוכן תגובה
להודעה օ תגובה להודעה ללא תוכן
☼ הודעה חדשה הודעה שנצפתה
הודעה נעוצה
סימון משתמשים:
משתמש מחוברמומחהמנהלתקנון הפורום