"קללת המקום יפרע ממך" - במדור "להרחיב".

הסיפור המופלא מובא במסכת שבת דף קח עמוד א ושם מסופר על החכמים שמואל וקרנא שנכחו בהגיע רב מארץ ישראל לבבל ושחכמים לא הכירוהו, [1] אך נוכחו שלפניהם חכם גדול הלוקה במעיו. שמואל, שהיה רופא, פעל לְרַפֵּא את רב, אך בטיפולו נגרם סבל לרב. רב לא הבין שכל מה שעושה שמואל הוא עושה כדי לרפא אותו, ומתוך שסבלו היה רב, הוא קילל את שמואל שלא יהיו לו בנים [2] - ואכן היו לשמואל רק בנות. לימים כשהפכו רב ושמואל לחברים, ובגלל קללה זו, רב נהג כבוד גדול בשמואל על אף שרב היה גדול ממנו (כתובות דף כב עמוד א). רב ושמואל מכונים 'רבותינו שבבבל' (סנהדרין דף יז עמוד ב). יש דעה שזו גם הסיבה שרב הניח לשמואל להיות ראש-נהרדעא והלך לייסד את הישיבה בסורא (רש'י, גיטין דף ו עמוד א) שהתקיימה קרוב ל- 800 שנה - עד סוף תקופת הגאונים. בסורא היו לרב אלפי תלמידים. בין גדולי תלמידיו היו רב הונא (שבת דף קכח עמוד א) ורב יהודה (קדושין דף פא עמוד א), ורב חננאל (פסחים דף קג עמוד א).

[1]
להבנת העניין מדוע לא הכירו את רב למרות שהיה מגדולי האמוראים הבבליים שבדור הראשון, נביא את הדברים הבאים: שמו של רב היה אבא, אך בלשון כבוד קראו לו 'רב' (כמו שבארץ-ישראל קראו לרבי יהודה הנשיא 'רבנו'). כשעלה רב לארץ-ישראל הוא למד תורה מרבי חייא דודו שהיה לרבו המובהק (מועד קטן דף טז עמוד ב) והיה מחשובי החכמים בארץ-ישראל. נמנה עם בית דינו של רבי (גיטין דף נט עמוד א) שאף הוא היה רבו המובהק של רב (חולין דף קלז עמוד ב). רב כינה את רבי 'רבנו הקדוש' (ביצה דף כב עמוד ב). בזמן מסוים רב ירד לבבל (כתובות דף סט עמוד א), ואחר כך חזר לארץ ישראל (פסחים דף ד עמוד א). כשנפטר רבי (תלמוד ירושלמי, חגיגה פרק א הלכה ח), שוב ירד לבבל (בשנת ד'תתקע'א, 218 לספירתם), וזו הסיבה שכשהגיע לבבל לא הכירו אותו החכמים.

[2]
במאמר, בשורה השלישית מלמטה כתוב "קללתו של שמואל היתה שלא יהיו בנים למי שמצערו" - וניסוח זה יכול אולי להטעות כי יכול להישתמע ממנו:
א. ששמואל קילל
ב. שלא יהיו בנים למי שמצער את שמואל
אף שלפני כן אכן צוין במאמר: "וכמו שמצינו שקילל רב את שמואל, במסכת שבת דף קח ע"א:" כשבאמת רב הוא זה שסבל והצטער ("דמצערן") ורב הוא זה שקילל את שמואל שלא יהיו לו (לשמואל) בנים.