במדור להרחיב מהיום.
בסוף המאמר אומר הרב וינשטוק: "אך יש לבאר שרצה הנביא לומר שבעת שיפרע הקב"ה מהגויים שהרעו – 'אכלו' לישראל, יחייבם אף בחומש, כפי שחייב האוכל את ההקדש או התרומה, מלבד העונש שישית עליהם. ולכך דימה הנביא את ישראל דווקא להקדש או לתרומה, שכן בהם אף לרבי נחוניא בן הקנה האוכלם מת ומשלם – וכך לעתיד לבוא ייעשה לגויים שהרעו לישראל"
וקשה: הרי חומש על מעילה בהקדש יש רק בשוגג ואיך ייתכן להשוות לגויים שמעשיהם להרע לישראל נעשו במזיד?